Avodat Hagershuni

(Rabbi Gershon Ashkenazi; c.1625-1693; Poland-Austria-Germany), Responsum #22:

שו"ת עבודת הגרשוני (ר' גרשון אשכנזי), שאלה כב (ירושלים, תשמ"ב; הדפסה ראשונה בלבוב, תרכ"א); ז"ל

הרי קמן מבואר נגלה לפי פי' זה שחכמים ז"ל לא רצו לסמוך אדברי רופאים עד שבחנו דבריהם:

איברא שיש לדחות ולומר לעולם אנו סומכי' אדברי הרופאי' להקל היינו היכא דליכא להבחין אם דבריהם הם אמתיים אם לאו ומה שלא רצו חכמינו ז"ל לסמוך אדברי הרופאים לפי שהיו יכולין להבחין אם דבריהם אמתיים אם לא ולכאור' נלע"ד שכן הוא דעת הב"י במ"ש בסי' קנ"א לאחר שהביא תשו' הר"ן כתב וז"ל ול"נ דבלאו הני טעמי שרי' איתתא דבהדי' תניא בפר' המפלת שאר"א ב"ץ ב' דברים העל' אבא כו' וטעמן של הרופאים בזה משום שאין דרך לאש' להפיל כמין קליפות אדומות או כעין שערות אדומות לפיכך אמרו שאין ספק שממכ' או שומא שבמעיה הן באין ואע"פי שאינה מרגשת במכה או בשומא שבתוך מעי' אין חוששין לה בהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בכך ואין חוששין לה עכ"ל:

והקושי' מפרסמת ונגלה האיך רוצה הב"י ללמוד היתר לסמוך אדברי הרופא בנדון של הר"ן מההוא ברייתא דלעיל הלא התם לא התירו ע"פ הרופאים כ"א אחר שהטילו למים אם דברי הרופאים אמתיי' ובדין של הר"ן לא שייך הבחנה כי החצץ האדום שדרכו להוולד בכליות נעשה ג"כ דם אחר שריי' מע"ל. וביותר שעיקר השאלה בנדון של הר"ן היה א"א מה שהאש' מצאה מראה אודם כאלו נהפך השתן לדם בסופו דם הוא שבא מן המקור. או נאמר שזה בא שמי רגליה האדימו מחום הכליות כדעת הרופאים כמבואר שם בהשאל' וכן משמע מן התשובה במ"ש ונדון שלפנינו הרי הוא בנמצא כו' ע"ש א"כ לפי שאין כאן מקום להבחין אם דברי הרופ' אמתיים אין לנו ללמוד ממעשה דרופא שבגמרא ששם הי' הבחנה. אלא ע"כ לומר שדעת הב"י הוא שודאי יש לנו לסמוך אדברי הרופ' היכא דליכא למיקם עלה דמילתא אבל התם אפשר למיקם עלה דמילתא ע"י הטלת מים לא רצו חכמים לסמוך עליהם. (גם י"ל שהב"י מפרש מה שאמרו בגמר' תטיל למים כו' היינו שהרופאי' בעצמ' אמרו כן שהם בעצמ' היו מסופקים וק"ל): עכ"ל

According to this intepretation, it is clear that Chazal did not want to rely on physicians' words without verifying them.

However, one could reject this argument and claim that we do in fact rely on physicians' words to be lenient – where it is not possible to test whether their statement is true. [One could argue that in the case quoted from the Talmud,] Chazal did not want to rely on the physicians' opinion [alone] because they were able to test whether the physicians' view was true. It seems to me that this is the view of the Beit Yosef, as reflected in what he writes in siman 151, after he quotes the responsum of the Ran. He writes: "Even without these reasons, the woman is permitted, for it is taught explicitly in Chapter Hamapelet that Rabbi Elazar ben Rabbi Tzadok said, 'My father brought two cases [... and the sages consulted with the physicians who said [she has a wound... and perform a test]....' ... Even though she cannot feel the injury ... we are unconcerned [we assume that there is one] since the physicians know [that her symptoms indicate the existence of one]."

Now the problem is very obvious: How can the Beit Yosef derive the leniency of relying on the opinion of a physician in the case of the Ran from the baraita quoted above [from the Talmud], when [in the baraita] they were lenient not based on the physicians' words alone, but only after [performing a test] to see whether the physicians were correct – and in the Ran's case, no test is possible.... One must say that the Beit Yosef believes that we may certainly rely on physicians when we cannot determine the truth [directly]; but that in the case of the Talmud, where it was possible to do so, Chazal did not want to rely on them. (One could also say that the Beit Yosef understands [the test suggested in the baraita] to have been the suggestion of the physicians, who were themselves in doubt.) [translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Yaakov Reischer, She'eilot Uteshuvot Shevut Yaakov, 1:65.)