Rabbi David Friedmann

(also known as Rav Dovid Karliner; 1828-1917; Lithuania), in a letter quoted in Sefer Habrit, by Rabbi Moshe Bunim Pirutinsky (New York: Balshan, 1972), 264:7:11:

ר' דוד פרידמן מקארלין, במכתב מובא בספר הברית (ר' משה בונם פירוטינסקי; ניו יורק: בלשן, תשל"ג); ז"ל

ובס' שד"ח במילואים לקונטרוס המציצה סי' ג' אות ד' הביא מש"כ הגאון הגדול מו"ה דוד פרידמן ז"ל אבד"ק קארלין (מחבר ס' פיסקי הלכות יד דוד ושאילת דוד) בשנת תרס"ב וז"ל קבלתי מכתבו והנה נגע בשאלה גדולה: א) אם סמכינן בהנוגע לאיסור על אמירת הרופאים אם הם ישראלים, ב) אם הרופאים הם עכו"ם, ג) אם אמירתם בדרך כלל שכן מראה חכמת הרפואה, ד) אם אומרים רק בדרך פרט שגוף הזה רפואתו כך, ה) אם נמצא חז"ל בדרכי הרפואות שאמרו שלא כדבריהם ודבריהם סותר לדברי חז"ל, וכן אם יש חילוק בין חז"ל פסקי הלכה בעצם הדין אשר ישתנה דעתם בהטבע מדעת הרופאים בין שאמרו דבריהם רק בעניני הרפואות בעצמם אם מסוכנים הם או לא ועד כמה יגיע הסכנה בזה, וכן אם סתירת הרופאים הוא במופת חותך או בהתחייבות שכל הישר מלימוד החכמה תתחייב כן ובבואנו לבאר כל אלא נפנה אל מקור מהשני תלמודים ומרבותינו פוסקי הלכה הראשונים נ"ע.

זה ברור דסמכינן על אומד הרופאים שהרי אף בדיני נפשות אם הרג את הנפש צריך לסמוך על אומד הרופאים כו' ונשאר לנו לבאר מה נדון בדבר שחכמי הרופאים בכח חכמתם ונסיונם אומרים נגד קבלת חז"ל אזי כבר ביארתי בספרי (יד דוד) פ"ה (פסקי הלכה) שלי בשאילת דוד דבקבלת חז"ל שהוא בלא שום מחלוקת וכך מקובל להם מסיני בענינים הנוגעים להלכה כמו טריפות מה שאינו מקובל להם לטריפה בודאי יש להם רפואה ולא איכפת לן במה שחכמי הרופאים מחליטים עפ"י לימוד חכמתם שאין רפואה למכה זו וכו' במה שכולם מודים בזה זה לא ישתנה לעולם ואין שומעין לחכמי הרפואה והתולדה וכ"ז באומרים דבריהם להלכה, אבל במה שאומרים בדרכי הרפואה להזהר בזה שיש סכנה זה יכול להשתנות עם העת כמו שיבתא ביומא (ע"ז:) וכדומה וכן יכול להיות שבימיהם לא נודע הרפואה לזה ועתה בהמשך הזמן נודע איזה רפואה לזה כיון שלא אמרו דבריהם בתורת הללמ"מ רק בתורת ידיעתם בדרכי הרפואה ויכול להיות שהרבה דברים למדו מחכמי הרופאים כמו ר"י ברפואתו בחולי צפידנא שלמדה מהמטרוניתא ועכ"ז חילל שבת ברפואה זו וכהראה חלל השבת ברפואה זו אף באיסור תורה וכן כמה רפואות שלמדו מההוא טייעא וכדומה. הן אמת שיש הרבה רפואות שנודע להם מסוד ה' ליראיו אבל לא נוכל לומר על כולם כן ואף שאמרו שמחללין שבת ע"ז בזמנם ובמקום שלא נודע רפואה אחרת והוחזק החולאת לסכנה מחללין עליה את השבת אבל כשיתברר שיש דרכי רפואות לזה שלא יהיה סכנה לא יחללו את השבת כו'. עכ"ל

It is clear that we rely on the judgment of physicians, for even in matters of capital punishment we must do so. It remains for us to explain how to rule in a case where the community of physicians, armed with their knowledge and experiments, contradict a tradition of Chazal. In such a case, ... if the tradition of Chazal is undisputed and comes from Sinai respecting halacha-related matters, such as tereifot – [an animal] that they have not learned from tradition to be a tereifah is certainly curable, and it is of no concern to us that the physicians, based on their studies, believe it to be uncurable. When all [the Talmudic sages] agree, the matter will never change and we do not pay heed to the physicians and biologists. All of this applies only to statements of Chazal pertaining to halacha. But those things they say one should be careful about because they are dangerous – such things can change over time, ... and it is also possible that in their days there was no known cure for something, and now, with the passage of time, a cure has been found – given that [in such contexts] Chazal's statements did not stem from Sinaitic tradition, but from their knowledge of medicine. It may be that they learned many things from the [gentile] physicians. ... It is true that many cures were known to them [via divine mechanisms], but we cannot say that about all the cures [they mentioned]. Even though they said that one violates Shabbat [to treat a particular ailment], their ruling would apply only in their era and in a place where no other treatment was known, and the ill person, based on experience, was in danger. When, however, the ailment is found to be treatable to the extent that it is no longer considered dangerous, Shabbat should not be violated. [translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Yaakov Neuberger's essay "Halakhah and Scientific Method", fn. 18)