Rabbi Haim David Halevy

(1924-1998; Israel), Asei Lecha Rav (Responsa), Vol. 5, responsum #49:

ר' חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק חמישי (תל-אביב, תשמ"ג), שאלה מט; ז"ל

דברי רבותינו באגדה

הנני מאשר קבלת מכתבך ממוצש"ק "ויגש", ובו שאלותיך וחקירותיך בענין אגדות חז"ל. האמת אומר כי כדי להשיבך תשובה מלאה ומקיפה נצטרך לחיבור מיוחד, ולכן אשיבך בקצרה כדי להניח דעתך במקצת.

דברי הרמב"ן שהזכרת, בויכוחו עם אותו רשע, על המדרש באיכה רבתי, כבר זכו לפרשנות רחבה ביותר, וכבר ציינת דברי הרב שדי-חמד (כללים א' אות ק"נ), וגם שם כתב על דברי הרמב"ן הנ"ל, ועוד יותר האריך בפאת-השדה (שם אות ע'), עיין שם היטב, וכמעט שאין מה להוסיף על כל מה שכבר נכתב בזה.

אגב אציין, שפירוש על דברי המדרש עצמו, כתבתי בספר "מקור חיים השלם" חלק רביעי פרק ר"ה עמוד 194.

במכתבתך ציינת דברי ר' אברהם בן הרמב"ם (מאמר על דרשות חז"ל ח"ד) וכן דברי בעל שלטי-הגבורים על הרי"ף וכו', ומדברי כולם יוצא שדברי רבותינו במדרשיהם אינם דברי קבלה, במה שאינו תלוי בעיקר מעיקרי הדת או בהלכה וכו'. ותמהת: "והרי אף אם נאמר שלא כל דברי חז"ל הם קבלה איש מפני איש, אבל בודאי שיש בדבריהם משום רוח הקודש של חז"ל, ולא רק דברים נאים ומתקבלים".

דבריך נכונים וישרים, ואעפי"כ אין תמיהתך תופסת. ואשתדל להסביר דעתי בנדון במשפטים אחדים.

* * *

כי הנה מצאנו בדברי רבותינו במדרשיהם מחלוקות בענינים שנודעו לקבוע עובדות, ונסתפק בדוגמא אחת בלבד. ויקם מלך חדש על מצרים, פליגי רב ושמואל חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב חדש. ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו מדלא כתיב וימת וימלוך (סוטה י"א.). ועתה כיצד ניתן לומר שדבריהם דברי קבלה, וכיצד יכולה להיות מחלוקת בדברים מקובלים, והלא אחד מהם בלבד צודק. ועוד אם אמנם דברי קבלה הם למה צריכה היתה הגמרא לפרש טעמם מדיוק המקרא.

מאידך הרי ברור לנו שחכמי ישראל היו הרבה יותר גדולים ממעלת בני תמותה רגילים, אף כי פחות מנביאים, לא בחכמתם בלבד, אלא בעצמת קדושתם. ועליה נאמר: והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן וכו' וכל דבריהם כגחלי אש (אבות פרק ב' משנה ג'). ואין פלא בדבר, שכן חכמי ישראל קשרו כל חייהם בלימוד התורה שהיא אש-דת (דברים ל"ג כ'), ובנותן התורה שעליו נאמר: כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא (שם ד' כ"ד). והאי צורבא מרבנן דרתח אורייתא קא מרתחה ליה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' (תענית ד'.), ואמרו עליו על יונתן בן עזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח מעליו באויר מיד נשרף (סוכה כ"ח. וש"נ). וכל זה אינו כטיפה מן הים בלבד ממה שנכתב על חכמי ישראל.

ולכן, אין ספק שדבריהם לא נאמרו מתוך חכמה ועומק מחשבה בלבד, שהלא דיבקו עצמם בחכמת התורה שהיא אלקית, ונתדבקו בכך בהקב"ה נותן התורה, ולכן גם דבריהם הם כעין רוח-הקודש. אלא שאעפי"כ, נשמתם שהתדבקה בחייהם ביוצרה מכח קדושת התורה, הלא יחד עם זאת קשורה היא בגוף שהוא חומר, ולא יבצר שלפעמים היה מתגבר עליהם כח החומר, ואז יתכן שלא היו דבריהם נאמרים ברוח-הקודש. וגם יתכן שעל אותן דקות נאמר "כי ניים ושכיב אמר רב להא שמעתתא (יבמות כ"ב. וש"נ).["] והכונה לומר, כאשר גברה חולשת גופו הטבעי על כח נפשו הרוחנית, ודוק היטב.

* * *

ועוד נראה לי שיש ענינים שבהם דברו חז"ל מתוך חכמתם האנושית הפשוטה, והם דברים שאינם נוגעים כלל לעניני תוה"ק ופרשנותה. כגון זו שאמרו (במסכת פסחים צ"ד:) חכמי ישראל אומרים וכו' וחכמי אומות העולם אומרים וכו', אמר ר' ונראין דבריהם מדברינו ע"כ. כי אותה מחלוקת היתה בעניני הטבע, וחכמי אומות-העולם צדקו יותר מחכמי ישראל.

כונתי בזה היא שאם גם עתה יתברר באורח מדעי מדוייק שהנחה מסויימת בדברי רבותינו אינה מדוייקת די צרכה, אין זה פוגם חלילה בגדולתם וגדלותם כחכמי התורה, שכן דבריהם הקשורים בתורה נאמרו מכח קדושת התורה, והם מעין רוח-הקודש, ואילו יתר דבריהם בנושאים כלליים נאמרו בעומק חכמתם האנושית הפשוטה בלבד.

* * *

ולפי זה דברי רבותינו בפרשנות התורה הנוגעים להלכה, היא קבלה ממש, ואילו דבריהם שאינם הלכה ואינם מעיקרי האמונה, נאמרו בעומק חכמתם הקשורה בקדושת נותן התורה, ולכן ייאמן שהם כעין רוח הקודש, אך לא תמיד כי כאמור לעתים גברה חולשת גופם על כח נפשם הרוחנית, ולכן גם תתואר מחלוקת בדבריהם, וככל מחלוקת עובדתית כההיא דפרעה, יש ודאי צד אחד שטעה, ודוק.

* * *

ולכן, צדקו אותם גדולים שקבעו שדברי רז"ל במדרשיהם אינם דברי קבלה, וכפי שהגדירם היטב רב שרירא גאון (במגילת סתריו, כפי שהעתיקו הרב בעל מנורת המאור בהקדמת ספרו) על ענין האגדות "הני מילי דנפקו מפסוקי מקרא מדרש אומדנא נינהו". ואמרו עליו כי דבר זה על קצת מהמדרשות ועל דברים מעטים מדברי אגדה שבתלמוד שכתובים באומד, אבל רובם הם סודות וחכמות עליונים ומוסרים ומדות טובות והנהגות בני אדם ותיקון הגוף והנפש, ואין ראוי להניח הרוב בשביל המיעוט וכו' עיי"ש באורך.

ועיין עוד בדברי רבינו הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת סנהדרין בהקדמתו לפרק חלק שהאריך בענין זה, וקצר המצע מהעתקת דבריו.

In your letter you referred to the words of R. Avraham ben Harambam (“Ma’amar al Derashot Chazal” Pt. 4), and also to the words of the author of the Shiltei Hagiborim to the Rif, etc., all of whom indicate that the statements of our rabbis [Chazal] in their midrashim are not [Sinaitic] received tradition, if they do not relate to fundamental principles of Judaism or to halacha, etc. And you raised the question: Even if we suppose that not all statements of Chazal are part of an [unbroken chain of] tradition [from Sinai], surely they still reflect the holy inspiration [ruach hakodesh] of Chazal, and are not just nice, seemly ideas!

Your words are correct and just, but nonetheless your question does not present a real difficulty. I will endeavour to explain my view on this matter in a few lines.

For behold, we find among the midrashic statements of our rabbis disputes regarding matters of fact; one example will suffice. ““A new king rose up in Egypt:” Rav and Shmuel disagreed. One said, literally, a new king; the other said, that [the old king’s] decrees were new. He who says, literally a new king, [bases himself on the fact that] the verse says, “new.” He who says that his decrees were new [bases himself on the fact] that Scripture does not say [the old king] died and [a new king] reigned” (Sotah 11a). Now how can one say that their words come from a [Sinaitic] tradition; how can there be a dispute about matters received by [Sinaitic] tradition? Surely only one of them is correct! Furthermore, if they do actually come from a tradition, why did the Gemara need to explain the reason of each [rabbi] based on close readings of Scripture?

On the other hand, it is clear to us that the sages of Israel were far greater than average people, although not as great as prophets – not only in their wisdom, but also in their degree of holiness....

Therefore, it is certain that their statements were not made solely on the basis of wisdom and profound thinking – for they attached themselves to the wisdom of the Torah, which is divine, and thereby to God, the giver of the Torah. Thus their words are in some sense divinely inspired. Nonetheless, their souls, which attached themselves to their creator during their lifetimes by means of the Torah’s holiness, were simultaneously attached to their material bodies; the possibility cannot be ruled out that sometimes the material power would overcome [the spiritual], in which cases it may be that their words were not divinely inspired. It may also be that such moments are referred to in [such statements as] “Rav said this piece when he was falling asleep,” i.e., when the natural weakness of his body overcame the spiritual power of his soul.

Furthermore, it seems to me that there were matters of which Chazal spoke based solely on their purely human wisdom – these being matters that relate not at all to Torah topics or explication. For example, their statement (Pesachim 94b), “The sages of Israel say [the sun travels beneath the sky by day and above the sky at night;] while the Sages of the nations of the world maintain [it travels beneath the sky by day and below the earth at night.] Said Rabbi: And their view is preferable to ours.” This dispute was about nature, and the gentile sages were more correct than the sages of Israel.

My intent in saying this is that if today, too, it becomes clear through the scientific process that a particular assumption of our rabbis is not sufficiently precise, this does not, God forbid, impugn their greatness, or their greatness as Torah sages – for their Torah-related statements were said with the power of the holiness of the Torah, and reflect a type of divinely inspiration, whereas their other statements regarding other topics were based on their purely human wisdom alone.

Accordingly, our rabbis’ statements regarding the explanation of the Torah as it relates to halacha were actual received tradition; their statements that concern neither halacha nor fundamental dogma were made based on their profound wisdom connected to the holiness of the giver of the Torah, implying that they reflect a type of divine inspiration – but not always, for, as stated previously, their bodily weakness occasionally overcame their souls’ spiritual power, making it possible for them to dispute and, as in all instances of factual dispute – such as that regarding Pharaoh – for one side to be in error.

Therefore, those great men were correct, who laid down that Chazal’s midrashic statements are not part of the received tradition....

[translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Gil Student, “R. Chaim David Halevy on Sages and Science.”)