Rabbi Moshe Feinstein

(1895-1986; Russia-United States), Iggerot Moshe, Even Ha'ezer II, 3, Anaf 2:

ר' משה פיינשטיין, אגרות משה, אבן העזר חלק ב, סימן ג, ענף ב (נוא יארק: נובל בוק פרעס, תשכ"ד); ז"ל

וצריך לומר דרק בטרפה לאיסור אכילה הוא כמתחלה אף שהוא איסור דתלוי בחיות מטעם דאם היה תלוי באומדנא דרופאים, לא היה צריך להלכה למיגמר מי הן הטרפות כדמצינו בהרבה דברים שסמכה תורה על החכמים באומדנא שלהם בעניני בליעות ונתינת טעם וקליטת נטיעה וכדומה שנוגע לשבת וכלאים ושביעית ומאכלות אסורות, ואף שמצינו מחלוקות בכמה דברים בין התנאים ואמוראים לא נמנעה התורה למיסמך על החכמים שיאמדו מי הן הטרפות שאין כמוה חיה, שלכן הוצרך להלכה מסיני להודיע שאלו הן הטרפות לעולם אף שיהיה זמן שישתנה הטבע ואומדנות החכמים לא יהיה כן. והלכה זו נאמרה רק לענין איסור אכילה דטריפה, ולא לענין חיוב רציחה שהפטור הוא משום דהוא גברא קטילא, שלכן תלוי באומדנות הרופאים בכל זמן לומר שבזמן שהרגו הוא טרפה ולא במה שהיה אז. חזינן מזה שבלא הכרח יש לנו לומר בדברים שתלוי בטבעיות שהוא תלוי באומדנות החכמים בכל זמן. עכ"ל

We must conclude that only regarding the prohibition of eating a tereifa animal is [the Torah's naturalistic definition] based on [the state of nature] at the time [the Torah was given] – even though the prohibition is based on whether or not the animal can live. This is why there needed to be a Sinaitic tradition [identifying the physiological defects that render an animal a tereifa] – teaching that those [defects] would forever render an animal a tereifa, even should nature change and the sages' assessment no longer be [that such defects would lead to certain death]. For if [the definition of tereifa] were dependent on the assessment of physicians, there would have been no need to teach [by Sinaitic tradition] which animals were tereifot; just as we find regarding many matters that the Torah relied on the sages' assessment – regarding the absorption of and contribution to taste, the [area from which] a plant draws sustenance, and the like, which are relevant to the Sabbath, [forbidden] mixtures of species, the sabbatical year, and forbidden foods; and even though we find tannaic and amoraic disputes regarding several [such] matters, the Torah did not refrain from relying on the sages to assess [e.g.] which defects render [an organism] incapable of survival [i.e., in the case of a murdered person, where the sages must assess whether the victim was destined to die soon anyway, in which case the defendant is acquitted]. [translation by HWMNBN]

(Reference from SB.)