Ramban

(Rabbi Moshe ben Nachman; 1194-1270; Spain-Israel):

i. Leviticus 12:2:

רמב"ן, ויקרא יב, ב (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב); ז"ל

כתב רש"י כי תזריע וילדה, לרבות ילדתו מחוי, שנמחה ונעשה כעין זרע אמו טמאה לידה. ופירוש הענין שנוצר הולד בצורת אדם ואחר כך נמוח, שכל מי שאין בו מצורת אדם אינו ולד, וכל מי שאינו ראוי לברית נשמה אינו ולד, אבל בשעת הלידה אפילו מחוי מטמא אם אנו מכירין צורתו כגון שפיר מרוקם טמאה ודאי, ואם לאו בספק, וזהו רבוי של מקרא זה כדברי רבותינו. ובמשמעותו אמרו, אשה כי תזריע, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אע"פ שיש לה בצים כביצי זכר או שלא יעשה בהן זרע כלל או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרם מזרעת, על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם, ומתאחז בזרע הזכר, כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע. וכך אמרו שלשה שותפין יש בו באדם, איש מזריע בו לובן שממנו גידים ועצמות, ולובן שבעין, אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין. וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא. ועל דעת פילוסופי היונים כל גוף העובר מדם האשה אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא נותן צורה בחומר, כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר לנולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש, וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח בהמנע ממנה החום היסודי שהוא לה היולי, ואם כן יהיה מלת תזריע, כמו זרועיה תצמיח, וכן אמר אונקלוס ארי תעדי: עכ"ל

Now with regard to the implication of the verse the Rabbis have said: "Ishah ki thazria – if the woman emits seed first, she will bear a son." ... The Rabbis used the term "she emits seed" with reference to the blood of the womb, which gathers in the mother at the time of the consummation of coition, and attaches itself to the seed of the male. For in the opinion of the Rabbis the child is formed from the blood of the female and the white [semen] of the man, and both of them are called "seed." Thus the Rabbis have said: "There are three partners in [the formation of] man: The male emits the white [semen], from which are formed the sinews, the bones, and white substance in the eye. The female emits a red secretion from which are formed the skin, the flesh, the blood, the hair, and the black substance in the eye." The opinion of the doctors as to the formation [the embryo of the child] is also the same. In the opinion of the Greek philosophers, however, the whole body of the child is formed from [the substance of] the blood of the mother, the father only contributing that generative force which is known in their language as hyly, which gives form to matter. For there is no difference at all between the egg of a chicken which is laid because it was fructified by a male, and that laid as a result of the mother rolling herself in the dust, except that the egg [that had been fructified by a male] germinates into a young bird, while the other is not sown, nor beareth (Deuteronomy 29:22), because it is deprived of the elemental heat which is its hyly. And if so, the word thazria [in ishah ki thazria] will be like u'cheganah zeiru'eha thatzmiach (as the garden causeth the seeds that are sown in it to spring forth (Isaiah 61:11)). And so did Onkelos render it: "If a woman conceives." [translation of Rabbi C. Chavel, Ramban, Nachmanides, Commentary on the Torah, Vol. 3, Brooklyn: Shilo, 1974]

ii. Genesis 2:18 – note his reference to the controversy he discusses at Leviticus 12:2 (quoted in (a-i), above):

רמב"ן, בראשית ב, יח (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב); ז"ל

לא טוב היות האדם לבדו. איננו נראה שנברא האדם להיות יחיד בעולם ולא יוליד, שכל הנבראים זכר ונקבה מכל בשר נבראו להקים זרע, וגם העשב והעץ זרעם בהם, אבל יתכן לומר כי היה כדברי האומר דו פרצופים נבראו, ונעשו שיהיו בהם טבע מביא באיברי ההולדה מן הזכר לנקבה כח מוליד. או תאמר זרע כפי המחלוקת הידוע בעיבור. והיה הפרצוף השני עזר לראשון בתולדתו, וראה הקב"ה כי טוב שיהיה העזר עומד לנגדו והוא יראנו ויפרד ממנו ויתחבר אליו כפי רצונו, וזהו שאמר אעשה לו עזר כנגדו וטעם "לא טוב", שלא יאמר בו כי טוב בהיותו לבדו, שלא יתקיים כן. במעשה בראשית הטוב הוא הקיום, כאשר פירשתי במאמר וירא אל[ק]ים כי טוב: עכ"ל

IT IS NOT GOOD THAT THE MAN SHOULD BE ALONE. It does not appear likely that man was created to be alone in the world and not beget children since all created beings ... were created to raise seed. ... But it is possible to say that it was in accordance with the opinion of the Rabbi who says: "Adam was created with two faces [i.e., male and female persons combined]," and they were so made that there should be in them an impulse causing the organs of generation to produce a generative force from male to female, or you may say "seed," in accordance with the known controversy concerning pregnancy, and the second face was a help to the first in the procreative process. [translation of Rabbi C. Chavel, Ramban, Nachmanides, Commentary on the Torah, Vol. 1, Brooklyn: Shilo, 1974]

iii. Leviticus 18:19 – note again the reference to the controversy at Leviticus 12:2:

רמב"ן, ויקרא יח, יט (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב); ז"ל

ואל אשה בנדת טומאתה. אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי, שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע, והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר, ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל, ואיך יעשה ממנו ולד והוא סם המות, ימית כל בעלי חיים שישתה אותו או יאכלנו, והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה לא תתעבר ממנו, כי לא יוצר כלל, ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה נזון מזה הוא ימיתנו, וכבר הזכירו הרופאים עוד שאם יהיה נזון מדם משובח וכל מזונו מדם טוב אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבעות למיניהם. ועל דעת רבותינו אם ישאר ממנו בגופו קצת יהיה הולד מצורע. ומכל הפנים האלו ראוי שתרחיק התורה משכב הנדה. ... עכ"ל

AND UNTO A WOMAN DURING HER SEPARATION FOR HER UNCLEANLINESS, THOU SHALT NOT APPROACH TO UNCOVER HER NAKEDNESS. Scripture prohibited [having intercourse with] a menstruant woman for the reason I have mentioned (Leviticus 18:6), that the Torah permitted sexual intercourse only for the sake of raising children, and since the whole child or the greater part thereof is created out of the woman's blood, as I have already mentioned (Leviticus 12:2), and from the blood of menstruation it is not created at all [therefore the Torah prohibited intercourse with her during the period of her impurity]. Indeed, how could a child be formed out of this blood, since it is deadly poisonous, capable of causing the death of any creature that drinks or eats it! Now when the womb contains a large amount of this blood of menstruation, the woman cannot become pregnant, as this blood is not endowed at all with the capacity for forming [a child]. Even if she were to become pregnant from other blood, and then derive nourishment from this blood, the child would die. Physicians have also mentioned already that if the foetus derives nourishment from the best of blood, and all its nutriment be of the best quality, but some of this blood of menstruation is mixed with it, it will cause it to go bad, and produce in the child inflammatory swellings and sores of all kinds. And in the opinion of our Rabbis (Tanchuma, Metzora 1), even if a small part of this [blood of menstruation] remains, in the foetus, the child will be a leper. By virtue, then, of all these reasons it was fitting that the Torah prohibit intercourse with a menstruant. [translation of Rabbi C. Chavel, Ramban, Nachmanides, Commentary on the Torah, Vol. 3, Brooklyn: Shilo, 1974]

iv. Compare Genesis 2:17, where Ramban quotes a disagreement between natural philosophers and the rabbis, and explicitly rejects the former view in favour of the latter:

רמב"ן, בראשית ב, יז (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב); ז"ל

...
ועל דעת אנשי הטבע היה האדם מעותד למיתה מתחילת היצירה מפני היותו מורכב, אבל גזר עתה שאם יחטא ימות בחטאו כדרך חייבי מיתה בידי שמים בעבירות האוכל תרומה ושתוי יין ומחוסר בגדים ששמשו וזולתם, שהכונה בהם שימותו בחטאם טרם בא יומם. ולכך אמר בעונש עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב, בטבעך. וגם מתחילה היה אוכל מפרי העץ ומזרע הארץ אם כן היתה בו התכה וסבת הויה והפסד. ועל דעת רבותינו אלמלא שחטא לא מת לעולם, כי הנשמה העליונית נותנת חיים לעד, והחפץ האל[ק]י אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד והוא יקיים אותו לעד, כמו שפירשתי וירא אל[ק]ים כי טוב. ודע כי אין ההרכבה מורה על ההפסד אלא לדעת קטני אמנה כי הבריה היא בחיוב אבל לדעת אנשי האמונה האומרים כי העולם מחודש בחפץ אלו[ק] פשוט, גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ, וזה אמת וברור. אם כן ביום אכלך ממנו מות תמות, שאז תהיה בן מות לא תתקיים לעד בחפצי, והאכילה היתה לו מתחילה לענג. ... עכ"ל

Now in the opinion of men versed in the sciences of nature, man was destined to die from the beginning of his formation, on account of his being a composite [of the four elements, and everything that is composite must revert to its original components]. ... This is why in stating the punishment [after Adam ate of the fruit of the tree of knowledge] He said, Till thou return to the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return (Genesis 3:19), by your nature. In the beginning before he sinned, Adam also ate of the fruit of the tree and of the seeds of the earth; and if so, there was bound to be depletion of the body, and he was subject to the cause of existence and destruction. [Thus the opinion of the men of science.]

But in the opinion of our Rabbis (Shabbat 58b), if Adam had not sinned he would have never died, since the higher soul bestows life forever, and the Will of G-d which is in him at the time of his formation would always cleave to him and he would exist forever, as I have explained in the verse, And G-d saw that it was good (Genesis 1:10).

Know that composition indicates destruction only in the opinion of those wanting in faith, who hold that creation came by necessity. But in the opinion of men of faith who say that the world was created by the simple Will of G-d, its existence will also continue forever as long as it is His desire. This is clear truth. That being so, In the day thou eatest thereof thou shalt surely die means that then you will be condemned to die since you will no longer exist forever by My Will. [translation by Rabbi C. Chavel, Ramban, Nachmanides, Commentary on the Torah, Vol. 1, Brooklyn: Shilo, 1974]

v. Chullin 42a, s.v. "Mah" (belongs to III-B-2):

רמב"ן, חולין מב. ד"ה "מה שנחלקו" (ירושלים: מכון תפארת התורה, תשנ"ז); ז"ל

מה שנחלקו חכמי ישראל בטרפה אם היא חיה או אינה חיה. תמוה הוא איך לא בדקו הדבר בנסיונות הרבה, אפשר שקיימו מן הטרפות שהם הלכה למשה מסיני (שהם) פעם אחר פעם ומצאו שלא היו מתקיימות י"ב חדש, ואעפ"כ מי שראיית חכמתו או קבלתו נותנת לו שהיא חיה אינו חוזר בו, שהרי אימור שמתה במקרה כדאמרינן [חולין נד, א] גמירי דאי מבדרי לה סימני חיה. ובירושלמי במסכת תרומות [פ"ג, ה"א] גבי קשות ונמצאת מרה, בעי בן לוי וכי בדבר שאפשר לעמוד עליו חכמים פליגי, אלא בעיקר בדיקתה פליגי, ונ"מ לספק דרוסה ולכל ספק שבטרפות שמשהין אותה, אם נתקיימה י"ב חדש בידוע שאינה טרפה. עכ"ל

The fact that the sages of Israel were divided on whether a tereifah can live or not is perplexing; why did they not investigate the matter with multiple trials? Perhaps they [attempted to] keep tereifot – [whose identity is established via] halacha lemoshe misinai – alive, and found, time after time, that they died within 12 months; but those whose knowledge and intellect, or whose received tradition, dictated to them that such an animal could live, did not change their position, for they could argue that it was because of unrelated circumstances that [the animals in the trials] died.... In the Yerushalmi in Tractate Terumot (3:1), ... Ben Levi asks [rhetorically], "Do the sages disagree over a matter that can be resolved [i.e., through investigation]? Rather, they disagree about ikar bedikatah [see Pnei Moshe and Ridbaz ad loc. for two different explanations of this phrase]." [translation by HWMNBN]

(Reference from RMT)