Sunday, April 23, 2006

Yad Ramah

(Rabbi Meir ben Todros Halevi Abulafia; c.1170-1244; Spain), Sanhedrin 5b, s.v. "Ve'iba'it eima":

יד רמה, סנהדרין ה: (ירושלים, תש"ס); ז"ל

ואבעית אימא האי דקרי ליה הכי על שום חכמתו דהוה חכים טפי כדכתיב אמר לחכמה אחותי את, ודייקינן מאי טעמא לא יהב ליה רשותא לרב למשרא בוכרי, אילימא משום דלא חכים, הא תרצת על שום חכמתו אלמא חכים טובא, אלא משום דלא פקיע במומיה, להכיר איזה מום קבוע ואיזהו מום עובר והא מילתא לא בגמ' תליא מילתא ולא בסברא תליא אלא בשימושא וזריזותא תליא מילתא, והא אמר רב ח"י חדשים גדלתי כו', ... עכ"ל

We ask, Why was Rav not given permission to permit [the eating of] first-born animals? ... Was it because he was not knowledgeable about animal blemishes – to be able to recognize which were temporary [and hence did not render the animal permissible] and which were permanent [rendering the animal permissible]?  (This matter depends not on the study of received tradition or on one's native intelligence, but, rather, on one's experience and effort.)  But Rav said, "I spent 18 months [with an animal farmer in order to know which blemishes are permanent and which are temporary]!"  [translation by HWMNBN]

(The Gemara itself basically says this; the Yad Ramah is just a bit more explicit.)

No comments: