Chazon Ish

(Rabbi Avraham Yeshaya Karelitz; 1878-1953; Russia-Lithuania-Israel), Even Ha'ezer, Hilchot Ishut 27:3: the Chazon Ish says not only that Chazal had incomplete scientific knowledge, but that our modern knowledge is at least in some ways greater than theirs.

חזון איש, אבן העזר, הלכות אישות סימן כז, ג (בני ברק: הרב גריינימן, תשנ"א); ז"ל

מיהו שאר טריפות לא ידענו באדם וכמש"כ הרמב"ן ופי' אחרונים ז"ל דאדם מקבל רפואה יותר מבהמה ובזה ישבו הא דמשמע בגמ' דאדם ובהמה שוין דהיינו בלא רפואה גם אדם אינו חי, ובזה נתישב הא דמעשים בכל יום בזמנינו שמנתחים הרופאים במעים ומתרפא החולה וחי חיים שלמים וקיימים, ולכן נפל בבירא בזמנינו דין עדות בשאר טריפות, ואם הרופאים אומרים שאין כיום רפואה ידועה לטריפה ההיא ג"כ אי אפשר לסמוך כיון שבעצם יש לה רפואה אולי נזדמן לו סם רפואה ע"י איזה רופא.

ואף בטריפות דמן ארכובה ולמעלה אין מעידין בזמנינו דמנתחים הרופאים וחיים, ואין לתמוה על זה, דבאמת נראה דברא הקב"ה רפואות אף לטריפות וכדאמר ב"ב ב' בסגולת אבן טבא שמחיה אף המתים ושם בסגולת עשב סמתרי, ואמר שמואל ב"מ ק"ז ב' אי לאו זיקא עביד סמתרא להרוגי מלכות וחיי, ואמר בפסחים נ"ו א' שחזקי' גנז ס' רפואות ופרש"י שהיו מתרפאין מיד, אלא שלא נתגלו בכל דור ודור ובכל מקום ומקום, ויש אשר נתגלו וחזרו ונשכחו והכל ערוך ומסודר מאת הבורא ב"ה בראשית הבריאה, ונמסר לחכמים לקבוע הטריפות ע"פ רוח קדשם שהופיע עליהם, והנה היה צריך להקבע בב' האלפים תורה כדאמר ע"ז ט' א', דיני הטריפות לדורות, וכדאמר ב"מ פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה ר"א ורבינא סוף הוראה, ואין לנו תורה חדשה אחריהם והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו ית' בזמן ההוא, ואותן המחלות שהיו פרוונקא דמלאכא דמותא בזמן ההוא שלא נתן הקב"ה לברואיו אז רפואת תעלה להן המה הטריפות שאסרתן התורה בין בזמן ההוא, ובין בזמן של הדורות הבאים שמסר הקב"ה את משפטי התורה שלהן לחכמי הדורות ההם, ואפשר עוד שלא בהתגלות סמי הרפואה ואופניהם לבד נשתנו בזמננו, אלא גם בשינוי הגופים החיים, כמו שינוי מיעוטי הדם, שהראשונים הוכרחו להקזה, והאחרונים הקזה סכנה להם, וכן בשינוי האקלימים, ושאר עניני הטבע, וכמו שכתבו תו' ע"ז כ"ד ב' ד"ה פרה, וכן ביולדת למקוטעין, וכן בהא דאמר נדה ל"א א' זה בא כדרך תשמישו וזה באה כדרך תשמישה, וכן הרבה, ואפשר דהנתוחים שבזמנינו לא היו מועילים בימים הראשונים, וגם אפשר דאינם בכל האקלימים החמים והצנים, וזה לשון הרמב"ם פ"י מה"ש הי"ג וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אע"פ שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחי' מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך עכ"ל, ודבריו ז"ל סתומים, שכנראה הוא מקיים אמתת דברי הרופאים, וא"כ איך נתישבו דברי חכמים אשר המה כמסמרות נטועים לעד, אבל למש"כ ניחא, אמנם לענין להשיא את אשתו כל שיש לו רפואה בזמנו אין משיאין את אשתו. עכ"ל

Even injuries [i.e., losses of limb] from the knee up ... can nowadays, with surgery, be rendered non-life-threatening [notwithstanding Talmudic statements that they lead to certain death]. One should not be astonished by this, because it actually seems that God created treatments even for tereifot [injuries and illnesses listed in the Talmud as "incurable"], ... but those treatments were not made known in all generations and places – and some were made known, and subsequently forgotten again, all as God had planned and arranged at the beginning of Creation. Chazal were mandated to establish the laws of tereifot according to the divine inspiration that rested upon them, and it was necessary for the permanent laws of tereifot to be fixed during the 2000 years of Torah [that ended with the completion of the Talmud]; we have no new Torah after them, and the fixing of the laws of tereifot happened according to divine providence at that time. Afflictions that led at that time to certain death – God not having given to his creations at that time effective remedies for them – were [thus] the afflictions that [if occurring in an animal rendered the animal] prohibited [to eat] by Torah law both then and to subsequent generations – for God mandated those [earlier] generations to fix laws for the later ones. [translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Dr. Yehudah (Leo) Levi, Sha'arei Talmud Torah (1981 ed.), fn. pp. 84-85.)