Friday, April 28, 2006

Rabbi Azariah de' Rossi

(Min Ha'adumim; c. 1511-1577; Italy):

Note: Regarding Me'or Einayim, see the following two blog posts by Rabbi Gil Student: (1) "Me'or Einayim," available at http://hirhurim.blogspot.com/2006/03/meor-einayim.html; (2) "Me'or Einayim II," available at http://hirhurim.blogspot.com/2006/03/meor-einayim-ii.html.

i. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דף 164); ז"ל

יהי מה, נשוב אל דרוש כדוריות הארץ ונאמר כי בכל דבר מתיחס אליו ולכל כיוצא בו מן הדברים העיוניים בלתי תוריים אשר הם ז"ל כל או קצתם יראו בו פנים שלא כהלכה לדעת האחרונים אין להאשימם מאומה כי מדרגתם בכאלה ככל אדם שהיו בדורותיהם, וכלל נאמר בהתנצלות אין לו לדיין אלא מה שעיני שכלו תראינה. עכ"ל

Come what may, we should resume the question of the globality of the earth. Regarding the rabbis of blessed memory whether it be all or some of them who considered any matters related to this question and anything else of a similar nature that belong to the category of speculative thought and not of Torah, we would make the following claim. If they came to incorrect conclusions in the opinion of the moderns, we would not hold them culpable in any respect given that in matters such as these their position was that of any other person of their generations. In general terms of a defense, one would say that a judge can only evaluate things on the basis of his intellectual perception. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, p. 215]

ii. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 166-167); ז"ל

כן עוד תוכל לצרף אל האמור למעלה על אודות חכמינו זרות גדול הנמצא לקצתם בענין שקיעתו השמש וזריחתו והוא כי תחת אמרם שיסוב כל הארץ הכדורית מעליה לתחתיה שהלילה ימשך מהיותו אז למטה מן האופק יאמינו היותו סובב בלבד משטח ומעלה דרך צדדיה היינו שהוא זורח לפנים מן הכפה אל רוח דרום ומערב ושם יוצא בעד חלון אל אחורי הכפה אשר גופה ימנע הראותו אלינו וסובב דרך הצפון כל הלילה עד הבקר אל המזרח ושם נכנס בחלון להאיר לנו, זה דרכו אצלם כל השנה רק שבימים הקצרים יעבור שעור הרבה ברוח המזרחי טרם יכנס אל תוך הכפה וישקע במערב נוכח מקום זרחו במזרח ובהאריך הימים יעבור בו שעור מועט ככל הנראה למעלה אצל מאמריהם ופרושם בענין שטח הארץ וכפי ההשתנות הנעשה באורך הימים וקצורם מדי עברו חלק רב או מועט בצד המזרח כמו שזכרנו כן ישתנה בגובה הצדדין מקיץ לחורף כדבר ר' נתן דפרק מי שהיה הכתוב למעלה בימות החמה חמה מהלכת בגובה הרקיע לפיכך כל העולם רותח ומעינות צוננים ובימות הגשמים מהלכת בשפולי הרקיע לפיכך וכו'. והנה אופן הזריחה והשקיעה הזאת הוא דעת אשר ימאנוה ראשי החוקרים בא"ה גם בשתי ידים דחוהו גאוני האחרונים ז"ל כמו שתראה עוד פרק י"ד וכ"ח לפנינו, אך אין ספק שהוא נמצא גם כן לקצת חוקרים קדמונים מאמיני השטח לארץ ובא לאזני מי שהיה החכמינו או נתעורר אליו מעצמו והתקבל לקצתם גם נכתב בספר, באופן שכלל זה יעלה בידנו מכל ההערות האלה כי עם שתבין דברי חכמינו האמורים בשמים וכסיליהם ותמונתם ותנועתם כפי פשטן וכן בצורת הארץ כמדובר וכל כיוצא בזה ותראה נגדם איזו סתירה מדעות הפלוסופים אשר נתגלו אחריהם אף אם יחשב כי דברי חכמי האומות ההם מיוסדים ביותר ושאפשר לתת על אמתתם מופת אין זה חסרון בחקם ז"ל או בחק יתר הדברים שמסרו לנו, כי הנה באלה לא דברו כמקבלים מן הנבואה רק ככל אדם אשר למראה עיניו ישפוט או למשמע אזניו יוכיח, ורבים גם כן אשר אתם מחכמי יתר האומות קדמונים או חדשים מקרוב באו. והלא על כאלה אמר נעים זמירות (תהלים קטז א') כל האדם כוזב. ובנו החכם ובעל נסיון קיים אחריו (קהלת ז כ') אין אדם שלא יחטא, דמשמע הן במעשיו אשר מצד הגוף וחושיו הן בדעות אשר מצד הנפש וכחותיה: עכ"ל

One can augment the preceding discussion about our sages by citing the rather anomalous view that some of them held concerning the setting and rising of the sun. For they do not say that it rotates above and below the globe of the earth such that night falls when it goes below the horizon. Rather, they hold that it only rotates upwards from its flat surface from side to side. In other words, that it rises within the dome in a southwesterly direction and then exits through the window behind the dome such that it cannot be seen by us. It then rotates northwards throughout the night until it reaches the east by morning, when it enters through the window to give us light. In their view, this is its course throughout the year. However, when the days are short, it remains longer in the east before entering into the vault and setting in the west opposite the point of its rising in the east. And when the days become longer, it remains there for a shorter period of time. As was shown above, these were their statements and their explanation with regard to the flatness of the earth. And just as there is a variation in the length of the days according to whether it remains a long or short period of time in the east as we said, so, too, there is a variation in its altitude depending on whether it is winter or summer. As Rabbi Nathan said as quoted above, "In the summer the sun travels high in the sky and therefore the world is hot while the springs are cold and in the rainy season it travels in the lower part of the sky."

This view of the way the sun sets and rises is one that the major gentile scientists would reject and that the later Geonim of blessed memory have also ruled out of court, as shall be shown in chapters 14 and 28. And yet, there is no doubt that this was the view of some of the ancient philosophers who accepted the notion of a flat earth. This opinion must have come to the notice of one or another of our sages; alternatively, one of them may have come to this belief independently, which some of them then accepted, after which it was also put into writing. On the basis of all these observations, a general conclusion may be drawn. You might take our sages' statements on the subject of the heavens, their constellations, their shapes and movements in a literal way and likewise, their treatment of the earth's shape and all related matters. You then might notice that their view is contradicted by the philosophers whose views were promulgated at a later date. However, even if one were to regard the opinions of the gentile sages as having a firmer foundation, and that proof could possibly be adduced to verify the truth of their contentions, this should not be accounted as an inherent defect in the teachings of the rabbis of blessed memory or in the other traditions they transmitted to us. For they were not speaking on matters such as these through prophetic tradition, but rather as ordinary human beings who evaluate the evidence as they see it or argue on the basis of what they come to hear. In regard to all such matters did not the sweet singer say, All men are liars (Psalms 116:11)? And his wise son [i.e., Solomon], a man of experience, corroborated this statement when he said, There is no man that does not go wrong (Ecclesiastes 7:20). This applies equally to physical and sensory actions as to notions that stem from the soul and its faculties. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 217-218]


iii. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 177-178); ז"ל

גם לא ירע בעיניך אם תראה מקצת דבריהם שאין מציאות לאנט'יפודי רצוני השוכנים מנוכח לכפות רגלינו, כי אף החכם הגדול לנצרים אבגוסטינו בעירו ס' י"ו פ"ט כחש בהם קול רם מן הטעם אשר גם רבותינו במאמר הראשון של זוהר ויקרא שכתבנו נגעו בו בהדיא ככל הנראה שמה, היינו כי אמר ודאי הוא שלא נברא מראשית רק אדם אחד ואחרי היות מן הנמנע שיעוז אנוש לעבור תחת חגורת המזלות ולסבב את הכדור מחציו הנגלה של יבשה לחציו האחר שבים איך לא נאמר באמונה כי מן הישוב הצפוני והלאה אדם אין ע"כ. כמו כן על יתר מאמריהם ז"ל שזכרנו בענין השמים וכסיליהם אשר יעלה על לב המשכילים כי החוקרים היונים היטיבו מהם אשר דברו, הנה להגן בעדם כראוי לנו נאמר אחת משתים, אם שאנחנו נחסר הקדמות מה אשר כפי דרכם נצטרך לדעת, או כי המסכה הנסוכה ההיא היתה בדורות וארצות ההם לעיני מבחר הפונים אל העיוניות ואמרתם נצלנו כי לאו כולי עלמא דינא דכל כי הני מילי גמירי. מלבד כי גם על אותם שנדמה בנפשנו צודקים מהמה יש לנו להתבונן כמה עלובה העסה שהנחתומים עצמם יעידו עליה, וזה כי תשמע מפיהם ממש (רצוני מחכמי הטבע) איך קרוב הוא מאד היות אמתת הדברים בחלוף מה שהורונו הלא תראה הרב המורה חלק ב' פרק כ"ד בדברו על התכונה שאמר כי בשגם לא נוכל להכחיש היותה מכונת לעתות חלקיות והמולדות הנה מצד כמה נמנעות אצל החכמה הטבעית המונחות ליסודי התכונה ההיא היה ראוי לנו להכחישה ובפרט למה שכבר באר חלק ב' פרק י"א כי אין כל הנאמר בה מופת חותך אבל אפשר שחרש חכם ידמה חלופה. עכ"ל

Furthermore, it should not displease you that the existence of the Antipodes—this refers to those who live opposite our feet—is denied in some of [Chazal's] statements. Even the great Christian doctor Augustine vehemently denied their existence in his City [of God]. He put forward the following argument, to which our rabbis in the first passage that we cited from the Zohar clearly touch upon [sic]. He said that there was evidently only one man created in the beginning. Since it was unfeasible that a human being should dare to pass below the Zodiac and to traverse from the exposed hemisphere of dry land to the other hemisphere that is through the water, one must surely claim that no human being exists beyond the northern oikoumene. Similarly, with regard to the other statements of the rabbis of blessed memory regarding the heavens and their constellations, scholars might come to the idea that the Greek philosophers were superior to them. However, we would say in their defense, as is proper, one of two things. Either we lack the prerequisite knowledge for understanding their method, or alternatively, a veil covered the eyes of the elite who were inclined to speculative thinking in those generations and countries. We are then safe for not everybody can study everything. In addition, even in relation to those things in which we would claim to be more correct than they, one should realize how poor is the dough that the bakers themselves declare to be bad. I mean that on their own admission, they (that is to say the natural philosophers) let us know as to how it is very likely that the truth of the matter is somewhat different to [sic.] what they taught us. You will indeed see that in his discussion of astronomy the author of the Guide said (2:24) that although we cannot deny its conformity to the times of the eclipses and the new moons, it is in some way unsustainable according to the principles of natural science on which that astronomy is based and should be refuted. In particular, as he explained in chapter 11 of part 2, there is no conclusive proof of this matter. Rather, it is possible that an expert might conjecture conversely. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 233-234]

iv. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 14:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יד (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 196-197); ז"ל

ועוד זאת שנית מלתא דפשיטא לכל אנשי לבב שהנמצא להם ז"ל בדברים העיוניים כמו על אודות אצטגנינות וצורת השמים והארץ וכדומה אשר דבריהם בם אנושיים לגמרי בפנותם אל הדרושים ההם איש כמתנת שכלו או כפי מה שקבל מחכמי הדורות מאיזה עם היו בלי שפע נבואה ועזר ממנה, יכולים אנחנו עם רצונם הטוב לתת בו אל האחרונים שכתבו נגדם אזן שומעת ולבחון דברי החלקים כפי כח דעתנו, הן לא מטעם השואת ערך אלו לאלו כמרגלא בפומיהו דרבנן דיבנה פרק היה קורא (ברכות יז א') אני בריה וחברי בריה ופרשו התוספות יש לו לב כמוני להבחין בין טוב לרע, שהרי באמת אמרו פרק כיצד מעברין (עירובין נג א') לבם של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כנקב מחט, כאמרם גם כן בכמה דוכתי אם הראשונים בני אדם אנו בני חמורים וכו' ופ"ק דיומא (ט ב') טובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים, האמנה אחרי הגיע אל האחרונים מה שהשיגו הראשונים לבד מהשגתם עצמה נראה דהוה ליה כמשל הננס הרוכב על הענק שזכר בעל שבולי הלקט בהקדמתו על שם אחד מחכמי קדם, באופן שיאות להאמר כי היתרון אשר אמנה נמצא לקדמון על האחרון בדברים הנתלים בנבואה מצד היותו יותר קרוב לבעליה הנו לאחרון על הקדמון בדברים אשר הטרם יצא מגזע העיון והנסיון, יען היותו תמיד הולך ומוסיף חבל לחבל ומשיחה למשיחה עד כי בעזר הראשונים עצמם אשר נלאו סביבות היאורים להוציא להם מים אמור יאמר הכורה אחר כורה אני קרתי ושתיתי. וכבר ידעת מה שכתב הרב הגדול רמב"ם ז"ל בהקדמתו לפרוש המשנה וז"ל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא הוא מה שיעשה רבינא ורב אשי ע"כ, יהי אפוא ההפרש בין חכמי קדם לבינינו כמדה אשר בינם לנביאים ההמה, הלא עוד בד בבד מאזני העיונים ישאו יחד. גם מאז בפרק הי"א החילותי תת לפניך האות על זה בקצת דרושי תכונה מטעם הרמב"ם ז"ל ברבים ממקומות המורה ובעל העקדה בפרושיו אשר לא ישאו פנים לזקן. והנה עוד עתה לתוספת חזוק במקומו זה הנאות לכוונתנו עמוד והתבונן מה שהביא הר"ר משה אלאשקר בתשובותיו סימן צ"ו לענין אמתת בין השמשות, כי בזכרו דברי רבינו תם הנעזר מדעות חכמינו בזריחת השמש ושקיעתו והאמינם הגלגל קבוע ומזלות חוזרים והעירו על מדרשים ופוסקים רבים החולקים על דבריהם אמר בפרט וז"ל כבר דחו רבינו שרירא גאון ורבינו האי גאון בנו ז"ל להא מילתא ומחו לה מאה עוכלי וכתבו וז"ל דעו לכם דאע"ג דהך בריתא דפסחים (צד א') תיובתא לעולא ולרבא ליתא להך בריתא דבין ר' יהודה בין רבה סבירא להו הרקיע עשוי כקובה והגלגל קבוע והחמה היא בעצמה מהלכת ביום למטה מן הרקיע ובלילה נכנסת בעביו וכו' וליתא להך מילתא מכמה אנפי לפי שאינו רקיע אחד וכו' עד ואילו היתה עולה בלילה למעלה מן הרקיע היתה נראית בארץ ולא היה הרקיע חוצץ מלראותה שהרי בינינו לבינה כמה רקיעים ואין חוצצין אותה ואף רקיע שלה איננו חוצץ לראות מה שלמעלה הימנו וכו' עד נמצא הגלגל סובב סביבה אחת והמזלות קבועין וכו', עיין בתשובה צ"ו הנזכרת. הרי שהגאונים הראשיים האלה אב ובנו שראו את החדש הורונו כרבים האחרים שזכרנו כי בדברים העיוניים שאת פני קדמון לא טוב כיודעים ומכירים היות בזה הרשות נתונה מטעם רבותינו עצמם האוהבים את האמת יותר מכבודם אשר באופן זה ירבה למעלה. עכ"ל

Then there is also a second point which is quite obvious to all thinking people: Our sages, blessed be their memory, treated such scientific subjects as astronomy and cosmology from a completely human perspective; each sage addressed those subjects according to his intellectual ability or else by means of the knowledge he had acquired from the recognized scholars of whatsoever nationality. Prophetic inspiration did not aid their endeavor in any way. With their good will, we may therefore give a hearing to the later sages who wrote against them and evaluate the disputants according to our intellectual capacity. But we shall not do this presuming equality between the two sides as is implied by the favorite saying of the rabbis of Yavneh, "I am a human being and my fellow is a human being" (Berachot 17a). According to the Tosafists, this meant, "He like me has the capacity to distinguish between good and evil." The fact is that they said: "The hearts of the ancients were like the door of the Ulam [the hall leading to the interior of the Temple which was two hundred cubits in width], and that of the later generations like the eye of a needle." In a similar vein is a passage quoted in several places (e.g., Shabbat 112b): "If the ancients were the offspring of men, we are the offspring of asses." And it is also said (Yoma 9b): "The nails of the ancients were superior to the belly of the moderns." The fact is that once the later generations had become recipients of what the ancients had comprehended, quite apart from what they themselves had grasped, their situation seems to have become like that of the proverbial dwarf who rides on the shoulders of the giant. The author of Shibbole ha-Leqet quotes this proverb in the name of one of the ancient sages in the introduction to his work (18a). One might justifiably conclude that the superiority of the ancient over the modern consists in matters that are dependent on prophecy since he would have been closer in time to those who were prophetically inspired; the modern, on the other hand, is in a more advantageous position in matters which stem from speculative thinking and empirical investigation. For he is engaged in a perpetual process of adding rope to rope and thong to thong. Finally, therefore, with the help of the ancients themselves who struggled to no avail by the river bank to draw water, the latter digger could ultimately proclaim, "It is I who have dug and I who have drunk." Thus, while the difference between the ancient sages and ourselves should be measured according to the yardstick which distinguished them from those prophets, where speculative capacity is concerned, the ancients and moderns are surely equal. Indeed, already in chapter 11, I began to give you some inkling of this in regard to certain astronomical questions on the basis of several passages in the Guide of Rambam and in the commentaries of the author of the Aqedah [Isaac Arama] who would not show partiality to their elders. Now in this context, I shall reinforce my position in a way appropriate for my purpose. Give due consideration to the citations of Rabbi Moses al-Ashqar which he brings in his responsum (#96) about the exact moment of twilight. He mentions Rabbenu Tam who was guided by our sages on the subject of the rising and setting of the sun and by their belief that the sphere is fixed and that the planets revolve, and he comments on Midrashim and many of the codifiers who dispute their statements. He makes the specific point:

'Rabbenu Sherira Gaon and his son Rabbenu Hai Gaon, blessed be their memory, have already refuted the opinion of the sages of blessed memory on this question and overwhelmingly defeated them in the argument. They wrote: "You should know that although the baraita [of Rabbi Judah] in Pesahim serves as a refutation of the opinion of Ulla and Raba, neither this baraita [nor that quoted by Rabba bar bar Hanah] is acceptable since there is no real difference between the views of Rabbi Judah or Rabbah. Both are of the opinion that the sky is like a vault and that the sphere is fixed and that the sun itself travels during the day below the firmament and at night enters its thickness.... But this opinion cannot stand for various reasons; for there is not just one firmament.... If the sun would go above the firmament at night, it could still be seen on earth and the firmament would not obstruct vision of it; for there are several firmaments between us and the sun, but they do not partition it off and even its own firmament does not create a partition such that one cannot see what is above it.... It transpires that the sphere has one orbit, but that the stars are fixed.'

Study this responsum for yourself.

In other words, these leading Geonim, father and son, who were familiar with astronomy, taught us as did many others as we mentioned, that it is not beneficial to give precedence to the ancients in speculative matters. They seemed to be implying that they knew and acknowledged that permission for this had been granted by our rabbis themselves who were fonder of the truth than their own honor, which thereby becomes enhanced. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 268-270]

v. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section II, Chapter 27:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק כז (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דף 266); ז"ל

ובגלל הדברים האלה אשר יקר אצלנו להאריך בבאור אמתתם אין לנו להתפלא אם להיותם ז"ל שוקדים וטרודים בעסק התורה לבד בלתי פונים אל רחבי שיחות חולין וקריאת זכרונות על מה שארע לעולמים מקדם, תצא מלפניהם איזו שגגה או קצור בספור איזו שתהיה מן השיחות ההנה, כי מלתא דלא רמיא על בני האדם אין דרכן להתבונן בדרכיה וכפי מה שקבלוה לעצמם כן מסרוה. הנה קרוב לזה תמצא לחכם בעל העקדה שער ל"ז בתתו הטעם על קצת שבושים נמצאו לרבותינו בעניני התכונה שכתב וז"ל לא הוצרכה החכמה ההיא להם ז"ל רק לדעת העבור ולחשוב תקופות ומולדות כתורה וכמצוה אך היותר היה להם לזרא ולאבוד זמן בענינים חצוניים שלא הותר להם להתעסק בם רק דרך עראי ובזמן שאינו לא מן היום ולא מן הלילה ע"כ, אמת הדבר כי אין לנו בכל זאת להתיר ח"ו הרצועה שנוציא לכתחילה אפילו במילי דעלמא דבר שקר מפינו, כי הן דובר שקרים לא יכון, אבל נאמר כי כל טעות אשר יפול בהם מאין פנות אל החקירה על אמתת מה שבא למשמע אזננו ראוי לה ההתנצלות, וכל חכם לב מן הראשונים או מן האחרונים אשר יקריב שרוע וקלוט כפי מה שבא לידו לא יחשב בנפשו פגול כי הרי זה חולין בחוץ לא קדשים בעזרת הקדש, גם פעמים רבות יהיה בם הסכלות חכמה והחסרון שלמות באשר לא יפתה לבנו בגללם לסור מן הדברים העקריים אחרי ההבל. עכ"ל


Since the sages of blessed memory were exclusively devoted to and immersed in the study of Torah and did not distract themselves by the conceit of idle talk or read documents about the remote past, it will not come as a surprise to us should they make some mistakes or give a shortened account of any of those stories. For when people are not interested in a subject, they do not normally engage in investigation of all its facets. They simply transmit the version that they themselves were given. A similar opinion is expressed by the wise author of the Aqedah when he accounts for certain errors that our rabbis made in the field of astronomy. He writes (Isaac Arama, Aqedat Yishaq, gate 37, bo): "The rabbis of blessed memory only had recourse to that science in order to inform themselves about the intercalation of the calendar and the calculation of the equinoxes and new moons in accordance with the precepts of the Torah. As for the rest, they regarded it as alien and as a waste of time spent on extraneous matters that they were only permitted to study casually and at a time 'that is neither day nor night.'" And yet, the truth of the matter is that we may not take the license of removing the restriction [on telling the truth] even in regard to matters of a secular nature, proceeding right from the outset to utter falsehood. For he who utters lies shall not stand. Rather we would say that any error that they should happen to make—without having to resort to an examination of the truth of what we are told—ought to be defended. And should any of the sagacious ancient and modern authorities offer whatever came to hand regardless of its defect, his contribution would not be regarded as disqualified, for this is a profane matter, external to the sanctuary and not consecrated for use in the holy enclosure. Moreover, on many occasions, they will contain confused ideas and imperfections, but this should not mislead us such that we would ignore the important statements that underlie the nonsensical. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 387-388]

vi. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section II, Chapter 27:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק כז (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 268-269); ז"ל

והן עוד שמש זרחה ונודע לאמת ויציב איך כפי ההתרשלות הבלתי נאשם אשר יחשב להם ז"ל במילי דעלמא כמו שכתבנו, כן ביתרון עוז וחריצות נפלא היו נבונים על מילי דאוריתא להבינם ולהגידם בשלמות, ואין בשום אופן להקיש דבר לדבר, כי אינו דומה הבל שיש בו חטא כשגגת תלמוד העולה זדון להבל דברי העתים שאין על שגגתו חטאת, אבל כל המקום אשר ידרש בו למוד דינים והלכות היו בלי ספק מכונים שמועתם ומדקדקים אחרי כל אחת מהנה עד חוט השערה, ככל הנראה במסכת עדיות ופ"ג דכריתות וכמה דוכתי. גם יחייבו את עצמם להגידם כל אחד בלשון רבו כדאיתא בעדיות פרק א' (משנה ג'), ועל מה שלא שמע יאמר לא שמעתי כההיא דפרק הישן (סוכה כח א') ל' הלכות שאלוהו י"ב אמר להן שמעתי וי"ח לא שמעתי, ואמרי לה בהפך. וכמו שהאריכו רבים מן האחרונים ובפרט הגאון רב שרירא ז"ל באגרתו הנז' והרמב"ם בהקדמותיו להוכיח אמתת הקבלה מסיני ומי ומי האדירים אשר מסרוה לנו. אכן בדברים זולתם שאין בהם מצוה ועברה כל עמת שבאו אם כונו את ההלכה הרי טוב ואם לאו דברי חלומות לא יעלו ולא יורידו. בינה שמעה זאת כי גם בדברי החכמות אשר לא יתלו בהם דינים וגופי תורה הרב המורה ח"ג פי"ד כתב המאמר אשר כבר זכרתיו בפ"יא, לא תבקש ממני שיסכים כל מה שאמרוהו וכו'. כי על כן רבו בחכמינו האחרונים חולקים עליהם בפרושים וטעמים אשר חטרם יצא לא מגזע קבלה מסיני אשר כל החיים יודנה סלה, אבל מקבלת דעת איזה חכם שבדור או מסברא ויושר השכל, כמו שהראיתיך בפ"יד וזולתו מפרקינו. והחכם התורני בעל הכוזר אשר סוף מאמר ג' וסוף מאמר ד' הרבה להתנצל בעדם ולהראות גודל חכמתם כפי מה שזכרתי למעלה אמר שם בחתימת דבריו ההם וז"ל כל מה שאינו במותר ובאסור לא נרגיש עליו ולא יפחית את מעלתם מאומה. והרי בהדיא הם ז"ל פ' חלק (סנהדרין קב א') בענין ירבעם אמרו על הנביא אחיהו אף הוא חתם וטעה, ופ"ק דמגלה (יב א') על דניאל שמנה וטעה. וכן פ' הגולין (מכות יב א') על יואב (עם שאינו אנוש כערכם) שטעה שלש טעיות. ומה נתפלא על טעות יחידים עם היותם סגולה בשמענו אל אמת אחרי אמרו (ויקרא ד ג') אם הכהן [המשיח] יחטא (שם כ"ב) אשר נשיא יחטא שלא נמנע מלומר (שם י"ג) ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' המפורש מן המכילתא פרשה ד' סנהדרי גדולה, א"כ כל האדם כדבר דוד המע"ה (תהלים קטז י"א) לפעמים כוזב, ועכ"ז בהתאמת ההתנצלות כי לא במרד ופשע, כבוד האיש השונה במקומו מונח ועטרותיהם של צדיקים על עמדם בראשיהם לנצח: עכ"ל

It is clearly apparent and absolutely certain and true that commensurate to the neglect for which they are not culpable that may be discerned in the way the sages of blessed memory treat the area of the mundane, is the powerful superiority and amazing skill with which they were proficient in the words of Torah—in this their understanding and communication was perfect. There is no way that the two areas can be compared. For there are no grounds for comparison between breath in which there is sin, as when error in teaching is accounted as an intentional sin, to a mistake in history for which no expiation is required. But wherever the teaching of laws or halakhot would be required, their decisions were undoubtedly precise and they were in each case careful to be exact to the last minutia, as is apparent from tractate Eduyot and chapter 3 of Keritot and several other passages. ... But as regards other matters that do not entail meritorious or wrongful acts, whatever their source, if they agree with halakhah all well and good, and if not, the content of dreams has no bearing on anything. If you would understand, listen to this. Even in the disciplines on which laws and the main aspects of the Torah do not hinge, the author of the Guide wrote ... (Guide for the Perplexed, 3:14), "Do not expect me to demonstrate that everything our rabbis said on astronomy conforms to the actual truth of the matter." Therefore many of the later authorities challenged them by means of explanations and reasons that did not spring from Sinaitic tradition which all living beings acknowledge with Selah. Rather, they were transmitting the opinion of certain contemporary sages or were basing themselves on common sense and intellectual probity, as I demonstrated at length in chapter 14 and other chapters. And the religious author of the Kuzari who expatiated in their defense at the end of sections 3 and 4 of the book, and demonstrated their considerable wisdom, as I showed above, concluded as follows (3:73): "We should not be concerned with anything that is not related to the permitted and forbidden and does not detract from their stature in any way." Indeed, in their treatment of the incident of Jeroboam, they say overtly about Ahijah the prophet (Sanhedrin 102a), "He too signed and erred." And in Megillah (12a), it is stated of Daniel that he made an error in his calculation. And it is also stated of Joab (although he was not in the same category as those others mentioned) that he made three errors (Makot 12a). And why should one be surprised at the error of individuals even if they are special. After all, the true God states, If it is the anointed priest who has incurred guilt (Leviticus 4:3), In case it is a leader who incurs guilt (Leviticus 4:22), and then we hear Him not desist from stating, If it is the whole community of Israel that has erred (Leviticus 4:13) which in the Mekhilta [sic] (Sifra 4:4) is explained as a reference to the Great Sanhedrin. Accordingly, all people, as David on him be peace, states, tell lies on occasions, and yet, as the apologia has verified, not in a rebellious fashion or in a willful act of transgression. Respect for the person who inadvertently errs should be upheld and the crowns of the righteous will remain forever on their heads. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 390-391]

vii. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section II, Chapter 28:

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק כח (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דף 270); ז"ל

אמנה הדברים אשר בבחינת טבעם א"א שנאמרו להם מסיני כגון איזה ספור על תולדות הימים שנהיו מאז והנה, או דברים אשר תדע בברור כי אמרום מסברת נפשם בלי הכרח כתבי הקדש, אם אפשר לפרש אותם באופן שיסכים אל מה שהתברר לאחרונים הלא כדבר הרב המורה ח"ג פ"יד ראוי לכל אדם מעולה שיעשנו. אך בהבצר ממנו היכולת ראה מה שכתב הרב הנז' בפ' ההוא עצמו שאין להקפיד אם לא יאות מה שאמרוהו אל האמת הנמצא יען לא דברו בו דרך קבלה מן הנביאים רק מאשר היו חכמי הדורות בענין ההוא או מאשר שמעוהו מחכמי הדורות ההמה. גם לבד מדברי הרב אלה כבר ראית כל מה שהבאתי מיתר האחרונים ז"ל נגד סברות חכמינו בפי"ד, כי למה נחניף אליהם נגד רצונם לומר בפינו מה שלא נאמין בלבנו, ואל[ק]ינו ית' כמו שזכרנו גם כן סוף פי"א בשלשת רעי איוב חרה אפו על היותם מבקשים להצדיק את משפטיו במשאות שוא ומדוהים. הלא תראה הרב הנזכר בה' ממרים פ"א כי מטעמם ז"ל לא תקע עצמו רק לדבר ההלכה האמיתית שאין לחלוק על הב"ד הגדול בשום אחד משלשת הדברים הראשים אשר זכר שהם הקבלה מסיני, ומה שלמדוהו במדות התורה, והסיגות אשר עשו לה, אבל מכאן ואילך לית דין ולית דיין ואין עומד בפרץ. עכ"ל

There is the case of those issues that by their very nature cannot be claimed to derive from Sinai. In this category are stories about events that happened subsequent to that time [i.e., after Sinai], or matters that are clearly stated on the basis of reason without the support of holy Scripture. Should it be possible to explain these matters in a manner that agrees with the clarification of the later authorities, any person of standing, as the author of the Guide [for the Perplexed] wrote (3:14), ought to do so. But when this option is not possible, you should consider what the same authority wrote in the very same chapter. For he said that one should not be concerned if their statements are not consistent with the actual truth. After all, they did not discuss the subject as transmitters of the prophetic tradition, but rather because in those times they were the experts in the subject or had heard about it from the sages of those generations. Aside from this teacher's statements, you have seen the citations from other authorities of blessed memory quoted in chapter 14 which challenged our sages' views. For why should we be hypocritical against their wishes and utter things that we do not believe in our heart. As we said at the end of chapter 11, our blessed Lord was angry with the three friends of Job for trying to justify His decisions with false and misleading pronouncements. In his [i.e., Maimonides'] Laws of the Rebellious, you must surely see that the same authority, basing his position on that of our sages of blessed themselves, only confined himself to true halakhah, in other words, one may not contravert the judgments of the supreme law court in any of the three main categories which, as he states, comprise Sinaitic tradition, the deductions from Torah made on the basis of the hermeneutical principles, and the precautionary measures. But in all other areas, there is no higher deciding authority and there is no restriction. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 393-394]

viii. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11 (belongs to III-A-2):

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דף 154); ז"ל

כבוד חכמינו לעולם ינחלו עם המצא לעת כיום אנשי התבונה והנסיון נוטים מקצת דבריהם אשר כתבו על עצמי קצת נמצאות ומקריהן. כי הנה לא דברו בם כמו בדיני התורה על פי מסורת מסיני וקבלה נבואיית אשר לה בודאי בלתי הרהור ומחקר תכרע כל ברך, אבל כפי חכמת האדם והשערתו והיא היתה המפורסמת למעיינים בימים או בגלילות ההמה, לבד מהיות גם כן אפשר כי דבריהם בכל או בקצת ייטיבו מאלה. יהי מה לא נמשוך אותם בעבותות אהבה להפצירם שיאמרו הנכר לנו שלא כונו, כי זה יביא המרגיש אל צד הקלה, ונתפס בם מות רעי איוב אשר לא דברו נכונה. וכבר הם עצמם הודיעונו כי חנפי לב ישימו אף. עכ"ל

Our sages' glorious reputation will last forever. In these days, however, intelligent and experienced people disagree with some of the statements they have put forward about the essence and accidents of some parts of existence. In fact, the sages did not treat these matters as they did the laws of Torah according to the prescriptions transmitted from Sinai and the prophetic tradition to which everyone must defer without hesitation or prior investigation. Rather, they proceeded on the basis of human wisdom and evaluation which was the scholarly approach prevalent in their time and in those parts of the world. It is also quite possible that their pronouncements were either wholly or partially superior to those of the others. And yet, we should not constrict them by the bonds of love and press them to make statements which we palpably know were never their intention. It would simply be a case of letting the emotions take the line of least resistance. And then we would put ourselves in the fraudulent position of Job's friends who "did not speak the truth." In fact, they themselves informed us that flatterers cherish anger (Job 36:13). [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, p. 201]

ix. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11 (belongs to III-A-2):

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דף 179); ז"ל

ועל כן על כל הדברים שזכרנו אומר דרך כלל כי בכל מה שנוכל להפך בזכות חכמינו גם בעיוניות אשר לא דברו בהם רק כפי החכמה האנושית (כי במקובלות אין צורך שכלם מתאימות וכלי זינם עמם) הרי איש כמתנת ידו משובח על זה ומבורך לנצח. ובמה שיבצר מאתנו כי לא יסכים בו הנסיון והשכל נתור אחרי התנצלותם בצד מן הצדדים הראוים על אחת מן הדרכים שזכרנו בזה הפרק, כי בזאת הם ז"ל כאוהבי האמת יאותו לנו והתכבדו מכובדים במשפט וצדק אפס לאיזו סבה שתהיה מדבר שקר וצביעות נרחק ואל יונה איש את נפשו להפציר מאמריהם בחזקת היד שיכונו אל אשר בלבבו יבין שלא כך עלה במחשבה לפניהם, הלא בקיום השקר או בטיחת טפל יתנם חס ושלום לשמצה בקמיהם, וחנפי לב כדאיתא פרק אלו נאמרין (סוטה מא ב') ישימו אף. סוף סוף לא איש אל לבלתי יכזב ולאל[ק]ים ה' התיחס לשבח יקר וגדולה על כל נמצא בלתו ה' [ק]ל אמת, הוא למען חסדיו ידריכנו באמתו וילמדנו יאר פניו אלינו ונושעה: עכ"ל

Thus, on the basis of the foregoing, I would say by way of a general principle that wherever one can incline in our sages' favor even in matters of speculation in which their opinion was only based on human wisdom (for in matters transmitted by tradition there is no need for consistency—they have their own defense) every person according to his capacity will be praised for this and gain eternal blessing. And insofar as we have the impediment that experience and reason does not agree with it, we must find a way of defending them from a perspective that is appropriate according to one of the methods that we have given in this chapter. For in this manner, the rabbis of blessed memory would, as lovers of the truth, agree with us and be honored by having been honored in a just and correct manner. But whoever, for whatever reason would speak falsely and hypocritically should be alienated; and let nobody deceive himself into pressing their statements by force of hand in order to make them conform to his own idea in a way that had never occurred to them. It must surely be the case that by upholding falsehood or by daubing plaster, God forbid, they would become an object of derision for those who oppose them. And flatterers, as it states in Sota (41b) "nurture anger." In the final analysis, man is not God that he does not lie. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, p. 236]

x. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section III, Chapter 42 (belongs to III-A-3):

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק מב (וילנא: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 362-363); ז"ל

ואען על הראשונה ואומר, הנה יש לך יקירי להתבונן כי המנין לשטרות לא בלבד היה נוהג בעמנו אבל אצל אומות רבות גם כן כמבואר מן הראשון לחשמונאים פ"א ומן השני פ"ט ומן היוסיפון לרומיים ספר י"ב פ"ז, ולזה נשמר מן השכחה והסכסוך כיון דאדכרו ליה מידכר, אבל ימי בית שני בראשיתו אשר לא התבארו בכתובים גם לא הוחזקו ביתר האמות חזקה מקובלת אצלנו, הנה יש ויש כח בצרות והתוכחות אשר הכו אתנו בתמהון לבב לבלבל אותם כדברים אחרים יקרי הערך. הלא תראה מה שאמרו ז"ל פרק כל כתבי (א) (שבת קד א') וירושלמי ובבלי דמגלה פ"ק (ג א') על אודות מנצ"פך וכן פ"ק דמגלה (שם) על אודות התרגום של תורה דשכחום וחזרו ויסדום. גם על תקיעת שופר בר"ה ידעת כי עם מה שכתב רבינו האי בתשובה לפי מה שהביא האשר"י פרק יו"ט של ראש השנה אל תחשבו כי נפל בימי ר' אבהו ספק בדבר זה שהרי וכו' הנה הרב הגדול רמב"ם ז"ל בהלכותיו גזר אומר שנסתפק בה לנו ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות, ובשוב קדמונינו מגלות בבל אשר לא נמשך רק שבעים שנה כתב עזרא ב' ונחמיה ז' אלה לא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל המה ומן הכהנים בקשו כתבם המתיחסים ולא נמצאו. ואם ככה היה בשלשת הדברים הנזכרים ונעשים בכל אומה ובכל המקומות והזמנים וככה אירע לאותן המשפחות אשר מן הדין היו חסים על מגלות יחוסיהן, הלא יקל בעינינו אף שנבא באיזה צד לחשוב כי ברוב הפזורים והטרדות נתבלבלו לנו חשבונות השנים הקדמוניות ההנה. גם לא נאשים את ר' יוסי בעל מאמר הל"ד שנים עם שיונח בן מן התימה כי הנה לא היה מעיד על פי הראיה אבל מפי השמועה ולא מסיני שזה נמנע בחזקה אבל מיתר חכמי הארץ אם בני עמו או מעם נכרי וככה מסרו לידנו. ובענין חשבונות העתים בפרט בינה שמעה זאת גבר חכם ודון מינה. עכ"ל

The length of the first part of the second Temple period which was not explicitly documented in Scripture nor regarded by other peoples was adopted by us through tradition. Such is the impact of the troubles and reprimands that have struck us with stupor, that as with other matters of importance, these things have become confused. There are statements of our sages of blessed memory about the letters mnspk and about the Aramaic translation of the Torah which were forgotten and later reinstituted (Megillah 3a). And also with regard to the blowing of the Shofar [ram's horn] you should know the content of Rabbenu Hai's responsum which is cited by Asheri [Asher ben Yehiel] (Rosh to Rosh Hashanah 4:8): "Do not think that the doubt regarding this matter occurred in Rabbi Abbahu's days." Indeed, in his Laws (Mishneh Torah, Shofar 3:2), the great teacher Rambam of blessed memory concludes that the doubts we have regarding the mode of blowing the Shofar is [sic] due to the passing of time and the long duration of the exile. So when our ancestors returned from the Babylonian exile which only lasted 70 years, as Ezra and Nehemiah describe, they were unable to tell whether their father's house and descent were Israelite (Ezra 2:50; Nehemiah 7:61), and the priests searched for their genealogical records but they could not be found (Ezra 2:62; Nehemiah 7:64). Now if this is what happened in the three cases which befell the entire nation in all places and times, and what happened to those families who were justifiably mindful of the rolls containing their genealogical records, it is surely easy for us to realize, from whatever perspective we come, that as a result of the many dispersions and troubles, we became confused about the calculations of those years of remote antiquity. Moreover we should not blame Rabbi Jose, the author of the statement about the 34 years [in Seder Olam], although some astonishment is not out of place; after all his testimony was not that of an eyewitness. Rather, it was based on tradition which was not Sinaitic—for it would be impossible to make such a claim—but instead derived from other sages of the world whether his compatriots or foreigners, and this is how it came to be transferred to us. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 535-536]

xi. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11 (belongs to III-B-1):

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 155-159); ז"ל

האמנה לדעתי יתורץ הקושי באשר תדע לפי מה שיתבאר גם כן בסמוך כי היות הארץ כדורית ומונחת באמצע מכל צד כמרכז בתוך העגולה איננו מקובל לכל רבותינו ולא רמינן בדרוש הזה גברא אגברא. הלא תראה גם דעות חכמי האמות שונות על ככה, כי תמצא בשני מספר אותות עליונות לפלוסוף בדברו על הרעש שהביא וסתר דעת אנכסאגורס על אמרו כי הארץ שטוחה, וכן במקום ההוא שהבאנו למעלה בהקדמת החבור על מריבת הדעות אשר לפלוסופים בסבת הרעש ראית דבר היש אומר שהיא רחבה ומשוטחת. ובלעדי אלה תמצא ג"כ במאמר פלוטארקו הנזכר חלק דעות הפלוסופים פ"י (א) שהוא מביא דעותם הרבות בדרוש הזה ואלו דבריו. טאליטי וכת הסטויצי אומרים שהארץ כדורית, ואנסימנדרו אמר שהיא עמודית, ואנסימני אמר כדמות שלחן, וליבזפוס אמר כדמות אירוס (טאמ"בוררו) ודימוקריטו אמר שהיא דומה לכלי שטוח עמוק מעט באמצעו עכ"ל. והנה תמצא לפנינו הרבה מאמרים לקצת חכמים ז"ל אשר כל איש תבונה ידין אותם שוין לדעת חכמי האמות מאמיני שטחיותה, וכבר ידעת מה שכתב הרב המורה חלק ג' פי"ד וז"ל, אל תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרו רבותינו בעניני התכונה למה שהענין נמצא באמת, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות ולא דברו בהם בקבלה מן הנביאים אבל מאשר היו חכמי הדורות בזמנים ההם או מאשר שמעום מחכמי אותם הדורות ע"כ. וכן חלק ב' פרק ח' לענין האמינם ז"ל שיש לגלגלים קולות כתב וז"ל, זה הדעת הוא נמשך אחר האמנתם גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכבר ידעת הכרעתם דעת חכמי א"ה על דעתם בעניני התכונה האלו והוא אמרם בפרוש ונצחו חכמי א"ה את חכמי ישראל וזה אמת כי הענינים העיוניים דבר בהם כל מי שדבר כפי מה שהביאו אליו העיון ולזה יאמן מה שהתאמת מופתו ע"כ. גם החכם בעל העקדה כ' בלשונו זה שער ל"ז ע"ש, עם כי נפלאתי על שניהם איך הביאו לראיתם רישא דבריתא השנויה פרק מי שהיה (פסחים צד ב') חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכו' נצחו חכמי א"ה והודו להם חכמים, דאדרבא בההיא מסיים רבי ואמר נראין דברינו מדבריהם שהרי מעולם לא ראינו עגלה בצפון ועקרב בדרום ונהי דרמי בר חמא מתקיף לה התם באמרו ודילמא כבוצינא דריחייא אי נמי כצינורא דדשא כפרוש רש"י ז"ל ע"ש הלא דברי רבי הנזכרים קמו עמדו, ודין הוא שלא יודו להם בקביעות המזל לגמרי כי עם היות דעת החוקר שהכוכב תקוע בגלגלו הסובב את הארץ כקשר בלוח, הלא דעת ראש התוכנים תלמי הוא שהכוכב הנו נתון תוך גלגל קטן קראו גלגל הקפה אשר הוא מונח בעביו של הסובב הנזכר ושיש לו עם גלגל ההקפה ההוא תנועה פרטית לבד ממה שיניעהו הסובב הנזכר והעליון המקיף בכל כנראה בנקלה דעת שניהם בפרוש החכם הנוצרי אקוינו לשני מן השמים ובראשון מספרי דרושיו סימן ע' עקר א' בתשובת השאלה ג' על בריאת היום הרביעי, שהיא כי לדעת החוקר ימצא שהמאורות כבר נבראו בשני עם הרקיע ואמרו (בראשית א י"ז) ויתן אותם אל[ק]ים ברקיע הלא יורה נתינת גשם תוך גשם כמו (שם ב ט"ו) ויניחהו בג"ע (ישעיה לה י"ט) ונתון את אלהיהם באש ע"ש, ואם רצו שני הרבנים הנזכרים להוכיח שרבותינו עצמם הודו על קצורם בתכונה יותר היה ראוי שיביאו הסיפא שאומרת חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי א"ה אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע ונראין דבריהם מדברינו שהרי ביום מעינות צוננים ובלילה רותחין ע"כ, ודין הוא שיודו להם בזה כי אמרם בלילה למעלה מן הרקיע הוא ענף משורש האמינם ז"ל השטחיות לארץ והרקיע כקובה עליה אשר בהערב השמש יכנס בעביו כלפי אחוריו וזה אצל האחרונים רחוק מן הצדק כמו שאזכור עליו גם כן דברי רב שרירא ורב האי גאונים ז"ל בפרק י"ד וכ"ח אשר הוכיחו כראוי הודאת חכמינו לחכמי האומות מסיפא דברייתא זאת הנזכרת. אבל תדע כי פרטות המכוון אצל המורה שם להכזיב המצא לגלגלים קולות וכן מאמר בעל העקדה במקומו הנזכר שהיות הכוכבים גופים נחים התבאר תחלה לחכמי א"ה לא היה עולה להם יפה אם הביאו הראיה כהלכתה, קום רדוף אחרי האנשים במקומם ומצאת דברי זה נאמן לפניך, כי לא נכון להרחיק נדוד מכונת הפרק, ולשון נצחו חכמי א"ה נראה לי שהוא דבר הרב המורה וממנו לקחו בעל העקדה כי איננו בברייתא דפרק מי שהיה גם בתוספתא דפסחים בקשתיהו ולא מצאתיהו:

אך נשוב לעקר הדרוש ונאמר כי עם היות באמת שחכמי המחקר המעולים ובפרט הפלוסוף בשני מן השמים פרק ק"ד וכן בטלמיוס בראשון מספרו אלמ"גיסטי פ"ד הביאו ראיות מן הלקיות ומזריחת הכוכבים ושקיעתם וזולת אלה שהארץ כדורית ונתונה למרכז השמים, הלא קדמו בזה דעות שונות לחכמי א"ה ובהם מן האומרים היותה שטוחה כמו שזכרנו והנה אליהם הסכימו או מהם למדו קצת רבותינו, דהא בהדיא גרסינן פרק ב' דבתרא (כה ב') תניא ר' אליעזר אומר עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסוככת וכשחמה מגעת לקרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע ורבי יהושע אומר לקובה הוא דומה ורוח צפונית מסוככת וכשחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי הכפה שנא' (קהלת א ו') הולך אל דרום וסובב אל צפון הולך אל דרום לעולם ביום וסובב אל צפון לעולם בלילה סובב סובב הולך הרוח אלו פני מזרח ומערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן ע"כ ופרש"י וז"ל לאכסד"רה שאין לה דופן רביעי, א"ינה מסוכ"כת במחיצה, למעלה מן הר"קיע מהלכת רוחו של צפון בגגו של רקיע, לק"ובה לאוהל שכלו מוקף, לק"רן מער"בית צפוני"ת בלילה שהחמה מהלכת לעולם רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון וחוזר אחר הכפה דרך חלון, ה"ולך א"ל ד"רום היקף היום קרי הולך שהוא בתוך החלל והיקף הלילה קרי סובב שהוא מקיף מבחוץ וביום לעולם מהלך בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית וסו"בב א"ל צפ"ון בלילה אף בלילה קצרה של תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית פע"מים מהל"כתן ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה מקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית ופע"מים מסב"בתן ביום קצר שהחמה יוצאה בקרן מזרחית דרומית עד דרומית מערבית ומהלכת בלילה שלש הרוחות, עכ"ד. הרי לכל מבין הלכה זו על מכונה שעם היותם חולקים בסכוך הרוח הצפונית שניהם מסכימים איך היקף השמש אינו סביב הארץ מעליה לתחתיה כסבוב גלגל אבן המשחזת דרך משל ושחושך הלילה יהיה מהמצאה אז תחת האופק, אבל היקפה תמיד הוא למעלה משטח הארץ מקיף מצד לצד כאבן הריחים וחושך הלילה הוא מהיותה אז אחורי כפת השמים, אשר כל זה הוא מהיות הארץ שטוחה והשמים חופפים עליה בלבד כגג האכסדרה או האוהל החופף עם דופניו על רצפת הבית. וכן תמצא ר' אליעזר הנזכר בהרבה מקומות מפרקיו הולך לשטה זו הנזכרת, כי בחמישי מהם כתב וז"ל בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה וכו', ובסמוך, הארץ על התהומות נרקעת כאניה שהיא צפה בלב ים שנאמר (תהלים קל"ו ו') לרוקע הארץ על המים, ובסוף השלישי מהם אמר וז"ל קורקוסי שמים (פרש בערוך קרסי שמים, ולי נראה מלשון יוני שקורין לזנב קירקוס היינו קצה הדבר כמו שהביא הא"ע מאמר זה בפר' בראשית קצות השמים וכן עיזא דקורקסא דסוף זבחים (קטז ב') ואפילו קורקוסין של זהב דב"ר י"ח ואיכה רבתי פסוק (איכה ד ט"ו) סורו טמא הם בלי ספק מענין זה) במימי אוקינוס הם אחוזים שמימי אוקינוס בין קצות הארץ לבין קצות השמים וקצות השמים על מימי אוקינוס הם פרושים שנאמר (תהלים קד ד') המקרה במים עליותיו, תוכן של שמים עולה למעלה, כדורם היא כאוהל פרושה, קצותיה למטה ותוכה למעלה וכו'. כי עם אמרו לענין צורת השמים שהיא כמו אכסדרה יחם להם גם כן תואר אוהל להיות כפתם כפי מה שהיא מאהילה עלינו. ולשטתו בצורת האכסדרה כתב שם בסמוך רוח פנת צפון בראו ולא גמרו שכל מי שיאמר שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה, וכן שם ופ"ב דבתרא הנזכר אמר (איוב לז ט') ממזרים קרה מרוח צפון שהיא מוזרת ופרוצה שלג וברד וגשמים יוצאים לעולם ושם מדור למזיקים ולזועות וכו' שנאמר (ירמיה א י"ד) מצפון תפתח וגו', ולשטה המוסכמת לשניהם מהיות החמה מקפת מצד אל צד כנזכר האריך הרבה בפרקו הששי, ע"ש. ומשם בלי ספק יצא לרש"י פ"ב דבתרא הנזכר ולר"ת והר"ן סוף פרק במה מדליקין את דבר החלונות אשר פתחו לשמש בצד מזרח להכנס בכפה ובצד מערב לצאת אל אחוריה, כמו שנזכיר עוד בפ"יד וכ"ח לפנינו. והלא המאמרים האלה גם הם אין לו לבעל שכל ישר שיסכימם עם מונח כדוריות השמים והארץ. וכן סיפא דברייתא שהבאנו מפרק מי שהיה (פסחים צ"ד ב') חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע אין ספק שהיא מיוסדת על דעת שטחיות הארץ, והנה האכסדרה וכן הקובה למר ולמר כדאית ליה אפשר לה שתהיה רחבה מקיר לקיר כגבהה מן הקרקע אל הגג. ואם כן המדרשים הנזכרים מקצה השמים וגו' ומסוף העולם עד סופו וכו' וממזרח למערב הנזכר יתבנו לדעת שניהם ואין לנו אפוא לעקם ולעות עלינו כתוביהם ז"ל לשקר. גם הנה מן המאמרים הנמצאים עוד לקצתם אשר יורו על היות זה דעתם רצוני שטחיות הארץ ושאין כפת השמים מקפת תחתיה הוא מה שכ' פ' מי שהיה הנזכר תניא ר' נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כלו רותח ומעינות צוננים בימות הגשמים חמה מהלכת בשפולי הרקיע לפיכך כל העולם כלו צונן ומעינות רותחין ופרש"י בשפ"ולי רקי"ע סמוך לקרקע בשפולי הכפה, לפ"יכך כל העו"לם צ"ונן שאינה מהלכת אלא בשפולי העולם ע"כ. ושפולי העולם אין ספק שר"ל אצל האופק דהיינו סמוך לקרקע כדבר רש"י הנזכר. וכן אמרם בב"ר ו' היכן חמה ולבנה שוקעים ר' יהודה אומר מאחורי כפה ומעלה ורבנן אמרי מאחורי כפה ולמטה אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה בימות החמה וכו' ומליהון דרבנן בימות הגשמים ודאי הוא שאפילו רבנן בהיותם מיחסים השקיעה לאחורי הכפה מלת למטה שאמרו משמעה בשפולי הרקיע כדבר רבי נתן שזכרנו, וכמו כן בחמישי דערובין (נו א') אמרו כשחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת אחורי הכפה וכו'. וכל זה הוא מהאמינם כי היקף השמש הוא תמיד לצדדין מן האופק ומעלה באשר הארץ שטוחה והגלגלים לא יקיפוה מתחת. עכ"ל

The truth of the matter is, in my opinion, that the problem can be solved once one realizes that the notion of a spherical earth which is set in the center like the pivot of a wheel was not accepted by all our rabbis. And in this enquiry one authority shall not be pitted against another. In fact, the gentile sages had different views on this subject. ... You will find that many of the statements of some of our sages of blessed memory may be assessed by intelligent people as being equivalent to the notion of those gentile sages who believed that the earth was flat. You are familiar with the statement of the author of the Guide (for the Perplexed 3:14): "Do not expect me to demonstrate that everything our rabbis said about astronomy conforms to the actual truth of the matter. In those days, they had an imperfect knowledge of the mathematical disciplines. They did not speak of these subjects as transmitters of a prophetic tradition, but only because they were the authorities of their time or because they had heard about these matters from the sages of those generations." He speaks in a similar vein with regard to the belief of the sages blessed be their memory that the spheres produce sounds. He writes (ibid., 2:8): "This opinion stems from their belief that the sphere is fixed and that the stars rotate. You know that they rejected their own view in favor of the opinion of the gentiles on these astronomical questions. They explicitly state: 'The gentile sages prevailed over the Jewish sages.' And this is correct—for the person who speaks about philosophical matters does so according to the results of his consideration of the matter and thus believes that which is proven from his demonstration." The wise author of the Aqedat Yishaq [Arama] also speaks in the same way in section 37. Study the passage for yourself....

Now let us resume the main point of the investigation. It is true that the best men of science, in particular "the philosopher" in his De caelo and Ptolemy in the book of the Almagest prove that the earth is spherical and placed in the center of the heavens on the basis of the eclipses, the setting and rising of the stars, and other such evidence. Nevertheless, there were gentile sages before them who held different opinions including the notion that the earth is flat as we said, and some of our rabbis either agreed with them or derived their opinion from them. Thus we learn in chapter 2 of Bava Batra (25b): "It is taught: Rabbi Eliezer said: 'The world is like an exedra [i.e., closed on three sides and open on the fourth] and the northern side is not closed. When the sun reaches the northwestern side, it bends back and goes above the firmament.' But Rabbi Joshua said: 'It is like a tent and when the sun reaches the northwestern corner it goes round at the back of the tent as it says, It goes towards the south and turns northwards (Ecclesiastes 1:6).' It goes towards the south always by day; and turns northwards always by night. It turns about continually in its course and the wind returns again to its circuits (ibid.)—this refers to the eastern and western sides which the sun sometimes goes round and sometimes traverses." ... Now anybody who understands this passage correctly realizes that although the covering of the north side is a matter of dispute, both agree that the sun's circuit is not from above to below, as is the rotation of the wheel of the whetstone for example. And they agree that the nightly darkness is not caused by the sun being at that time below the horizon. Rather, its circuit is always above the earth's surface from one side to the other like a millstone, and the night's darkness is a consequence of it being behind the vault of heaven. This is all calculated on the basis that the earth is flat and that the heavens only cover it like a roof of the exedra or like a tent which encloses the floor of the house with its wall-like sides. Similarly, in many of his Chapters, Rabbi Eliezer follows this notion.

Now the nature of these statements is also such that a person of intellectual integrity could not accommodate them with the notion of a spherical heaven and earth. And likewise, the concluding part of the baraita cited above is unquestionably based on the idea of a flat earth. For it reads (Pesachim 94b): "The Jewish sages say that the sun goes below the firmament during the day and above it during the night." And it may be that the exedra and the tent as posited by either authority would have a width from wall to wall that measured the same as the height from the earth to the roof [of heaven]. In that case, the expressions "from one end of heaven to the other," "from one end of the world to the other," "from east to west," as used in the Midrashim would fit with both notions [of the tent and exedra] such that we would have no need to distort and contort the writings of the rabbis of blessed memory in a dishonest manner.

Moreover, there are also some other statements that demonstrate this view of theirs, namely, that the earth is flat and that the vault of heaven does not fold back under the earth. This is taught in the baraita cited above: Rabbi Nathan says (Pesachim 94b): "In the summer time, the sun goes into the highest part of the sky and consequently all the world is warm and the springs are cold; in the rainy season, the sun goes into the lower part of the sky and consequently the whole world is cold and the springs are warm." Rashi explains that "the lower part of the sky" refers to the part near to the earth at the lowest parts of the vault. And he explains that the statement "consequently all the world is cold" implies that it only reaches the lowest parts of the world. When he uses the expression "lowest parts of the world," he is undoubtedly referring to the horizon which is close to the earth as Rashi says. There is an analogous passage in Bereishit Rabbah (6:8): "How do the sun and moon set? Rabbi Judah said: behind the vault and above it. The rabbis said: behind the vault and below it. Rabbi Johanan said: "The opinion of Rabbi Judah is more correct as far as the summer season is concerned when the world is hot ... while the rabbis' statement is correct in respect of the rainy season." When the rabbis describe the setting of the sun "behind the vault and below," the word "below" has the same meaning as "the lowest part of the sky" as used by Rabbi Nathan. The same idea is expressed in the fifth chapter of Eruvin when they say (56a): "When the sun reaches the northwestern corner, it turns back behind the vault." All this stems from their belief that the sun's circuit is always from one to the other side of the horizon in an upward movement since the earth is flat and the spheres do not rotate beneath it. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 202-207]

xii. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 11 (belongs to III-B-1):

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק יא (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 160-161); ז"ל

ואמת הדבר כמו שזכרנו כי גם דעת הכדוריות לארץ נמצא לקצת חכמינו. הלא הוא בזוהר ויקרא פסוק (ויקרא ד א') ואם זבח שלמים, כי אחרי אמרו כלהו שבעה רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים כתב וזה לשונו כגונא דא שבע ארצות למטה וכולהו בישובא בר דאלין עלאין ואלין תתאין וארץ ישראל עלאה מכולה וירושלם עלאה מכל ישובא, וחברינא יתבי דרומא חמו בספרי קדמאי בספרא דאדם דהכי מחלק כל אינון ארצות דכולהו משתכחי לתתא כגוונא דאינון רקיעין דלעילא אלין על אלין ואלין על אלין וכו', ומפני היות לשון זה סתום דמשמע היות שבע הארצות גם כן זו תוך זו בגלדי בצלים הוסיף ואמר ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא כעגול דכדור אלין לתתא ואלין לעילא וכל אינון בריין משנין בחזויהו בשנויא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקימין בקיומיהו כשאר בני נשא ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאלין חשיך לאלין לאלין יממא ולאלין ליליא ואית אתר דכלא יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר משעתא חדא זעירא והאי דאמרי בספרי קדמאי ובספרא דאה"ר הכי הוא דהכי כתיב (תהלים קלט י"ד) נפלאים מעשיך וגו'. (שם קד כ"ד) מה רבו מעשיך עד כאן דבריהם ז"ל אשר אמנה אמתתם ידועה לכל מי שהשכיל בחכמת הגיאוגר"אפיאה. וכן במדבר סיני רבה י"ג כתוב וזה לשונו מזרק אחד כסף כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד, ובסמוך, מנין שהים עשוי כקערה והעולם ככדור כההיא דתנינא (במסכת האלילים פרק הצלמים) (מ ב') כל שיש בידו כדור או קערה א"ר יונה אלכסנדר מוקדון כד בעא מיסק לעילא הוה סליק סליק עד שראה את העולם ככדור והים כקערה ובגין דא ציירין ליה בכדורה בידה וכו', וכן תמצא כל דברי המדרש הזה ומאמר רבי יונה הנזכר גם בירושלמי דמסכת אלילים פרק הצלמים על משנת כל שיש בידו מקל או כדור. הרי כי בדרוש צורת הארץ נמצאו להם דעות שונות הן בינותם ז"ל הן בינם לחכמי האומות כמו שזכרנו, וזה להיות כי מהם ומאתם יצאו הדברים בלתי מסורת נבואה רק איש ואיש כפי מה שלבו ראה הרבה חכמה או שמע מזולתו והנאהו, עם שתדע כי דבר המדרש הנזכר ורבי יונה הנזכר על היות הארץ ככדור והים כקערה בשגם הוא צודק בהעברה איננו כן בהחלט אצל חכמי הקוסמוגר"אפיאה שהם אינם מציירים כדור שלם רק בהמצא הארץ והים יחדו שהוא ממלא החסרונות והעמקים הנמצאים בקצת פאותיה כנראה בין יתר החכמים לאלפרגאנו בשער השלישי מתכונתו, גם בנקלה יתבאר לך כי תפקח עיניך על הכדור המקשה שבו יציירו האקלמים עם הימים והנחלים וכל יותר החלקים המתיחסים אל יסוד העפר והמים אשר לכובד חמרם ברצון הבורא ירדו מטה מטה. אמנם לכל הפנים אם רבי יונה הנזכר אשר שמע מפי השומע עד אלף שנים מקדם שאלכסנדרוס לבדו בהגביהו כבני רשף עוף על פני רקיע השמים ראה את העולם ככדור האמין בו ויחשוב אמונת הכדוריות לו לצדקה כאמור, קל וחומר הדברים שאם החכמים ז"ל מאמיני השטחיות התודע אליהם מה שהתפרסם בדורותינו על הספרדים תופשי משוט אשר מצאו את העולם חדש בחצי הכדור הצפוני שבו יושביו ימצאו מנוח לעמת כף רגלנו. וכן תחת עגולת משוה היום וגם ממנה והלאה בפאת דרום מעלה ומטה, הלא כלם פה אחד היו עונים ואומרים אלינו כדוריות הארץ.... עכ"ל

It is true, as we said, that some of our sages did have a notion of the sphericity of the earth. The passage is actually to be found in the Zohar with regard to the verse, If his sacrifice is a peace offering (Leviticus 3:1). Having described the layers of the seven firmaments in terms of onion skins, it states as follows (Zohar III, 10a): "Parallel to these are the seven earthly lands that are all inhabited with the exception of the uppermost and nethermost ones, and the Land of Israel is the highest of them all, and Jerusalem, the highest point of the inhabited world. And our friends who live in the South read the book of Adam, one of the ancient books, which divided all these lands that are in the lower world in proportion to those upper firmaments, in layers, one above the other." And because this text is abstruse implying that the seven lands are also one within the other like onion skins, it continues with the statement:

'And in the book of Rav Hammuna [sic.] Saba it further explains that all the inhabited world rotates like a circular globe, some below and some above and all these creatures differ in appearance because of the variation in air in each place and they have the same stature as other human beings. Therefore when it is light in some parts of the inhabited world, it is dark for others, day for the one part and night for the others. And there is a place where it is always day, and night never falls except for one brief moment. This is what is said in the books of the ancients and in the book of Adam, and that is why it is written, Your work is wonderful (Psalms 139:14), How many things have You made (Psalms 104:24).'

Thus far the statements of our rabbis of blessed memory, the truth of which is certainly known to those who are expert in geography. In similar fashion, it is written in Bemidbar Rabbah (13:14 to Numbers 7:13): "One silver dish (Numbers 7:13)—this symbolizes the world which is shaped like a ball that is thrown from hand to hand." And further on it is written: "How do we know that the sea is made like a dish and the world like a ball? This accords with what has been taught (in tractate Avodah Zarah) (Mishna 3:1): 'Any image where there is an orb, a dish ... in the hand [is forbidden].' Rabbi Jonah said: 'When Alexander of Macedon wanted to go up in the air, he went up and up until until he saw the whole world like a ball and the sea like a dish. On account of this they depicted him with an orb in his hand.'" This entire Midrash together with Rabbi Jonah's statement is also to be found in the Palestinian Talmud in its comments on the Mishnah (Avodah Zarah 3 (1) 42c), "Forbidden are only those statues that are depicted with a staff or an orb in the hand." Thus, diverse opinions regarding the shape of the earth were held both by our rabbis of blessed memory and by the gentile sages as we said. The reason for this is that the topic was treated by them and promulgated without the prophetic tradition; instead each individual used the wisdom that he had amassed through experience or from what he had heard from others. However, you should know that this Midrash and Rabbi Jonah's statement about the world being a ball and the sea a dish is only superficially but not absolutely correct in the view of cosmographers. For they only describe a perfect globe when the earth and sea are depicted together with the gaps and clefts in its corners filled in. Alfraganus is one of the sages who demonstrates this in the third part of his Astronomy. Moreover, it can be easily demonstrated should you cast your eyes on the solid globe on which are represented the climates with the seas and rivers and all the other sections that are related to the elements earth and water which by reason of their heavy nature tend downwards by the will of the Creator. And yet, one thousand years ago, Rabbi Jonah heard from a secondary source that Alexander alone, like a bird, raised himself above the firmament of the sky and saw the world in the shape of a ball. He believed it and rightly accepted that it was spherical. If this was the case with Rabbi Jonah, how much more so would the sages of blessed memory who believed that the world was flat have come to the same belief had they been informed of what has become known in our times, namely, how the Spaniards, who wield the oar, discovered the New World in the Northern Hemisphere where the inhabitants have their rest opposite the place where we put our feet. And the same is true of the place under the equator and also beyond it to the south above and below. With one voice they would have acknowledged that the earth was spherical. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 209-211]

xiii. Me'or Einayim, Imrei Vina, Section I, Chapter 2 (belongs to III-C-1):

ר' עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, פרק ב (ברלין: ר' דוד קאססעל; נדפס מחדש בירושלים: מקור, תש"ל; דפים 86-87); ז"ל

ואפס לענין העשותם לנו סמוכות בקצת דרושים מסופקים למדנו גם כן מדבריהם ז"ל כי אף במה שיתיחס לאסור והיתר יש לנו להשען על דברי חכמיהם מאיזה עם המה. כי הא דפרק ר' עקיבא (שבת פה א') בהלכת הערוגה רבת השם והחומר, אשר כל יסודה הוא אמרם ז"ל קים להו לרבנן דחמשא בשתא לא ינקי מהדדי, וכאשר הוקשה אליהם מנלן דהאי דקים להו לרבנן מילתא היא ופרש"י ז"ל מנלן דהאי דקים להו לרבנן בשעור יניקה מלתא היא למיסמך עלה ולומר בקיאין הם החכמים בעבודת האדמה לידע כמה ינקו הזרעים שלא תתמה לומר מי הודיע לבריות שעור יניקה ואיך יוכלו לעמוד על כך, היתה תשובתם וזה לשונם דכתיב (דברים יט י"ד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים גבול שגבלו ראשונים לא תסיג ומאי גבלו ראשונים אמר ר' יוחנן כתיב (בראשית לו כ') אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזיתים וזה לגפנים וזה לתאנים חורי שמריחין את הארץ חוי שטועמין את הארץ כחויא ופרש"י ז"ל: ומי הם ראשונים אמוריים וחויים שהיו בקיאין בכך כדאשכחן בבני שעיר והיו יודעין להפריש את הארץ בין קנה לקנה בריחה וטעמה היכן לזיתים והיכן לתאנים וממילא דבקיאין בשעור יניקה. וכאן לדעתי הבן שואל איך יעלה על הדעת שחכמינו קבלו שום למוד באיזה אופן שהיה מבני שעיר החורי כפי הנראה מאמרם עליהם גבול שגבלו ראשונים לא תסיג. והרי מלבד אמרם ז"ל פרק הוציאו לא (יומא נד א') עלה סנחריב ובלבל את כל הארצות ומקרא מלא הוא שמקודם למתן תורה בני שעיר עשו השמידום וישבו תחתם (דברים ב י"ב), ועוד מה להם לדרך מצרים לבקש תורה מפי גוי כרתים, ומקרב אחינו היה לנו המלך שלמה אשר דבר על הארז ועד האזוב ובתנחומא פרשת קדושים ושיר רבה פסוק (קהלת ב ד') נטעתי בהם אמרו שהיה יודע משתיתו של כל העולם כלו. אלא ודאי הכי קאמר לא מבעיא שנסמוך בדברים כאלה על מסורת נבואה אשר מסיני באה או מאיזה נביא כי גם על חכמי הנסיון של כל דור ודור, יען היות ידיעה זו בלתי נמנעת בחק האדם ושעל כן היה מן האפשר לחכמינו שידעוה. ואולם אגב ארחין נמצאנו גם כן למדין כי אף על חכמי יתר האומות נסמוך בנסיונות כאלה אשר אולי גם חכמינו הנזכר קבלום מהם, דאי סלקא דעתך שלא יהיו נאמנין זו מנין לנו דבני שעיר החורי אשר פיהם דבר שוא היו מריחין וטועמין ואומרים מלא קנה וגו' ואם כן בכל כי האי גונא אף מפיהם אנו חיין קרוב לדמסיק בפ' כל הבשר (חולין קיא ב') אמור רבנן בקפילא. גם מדרכם ז"ל לקבל האמת ממי שאמרו תמצא בפרק הזורע (שם קלד א') לענין פרת גר שנשחטה דרמי ליה ריש לקיש לר' יוחנן מבריתא והשיב לו אל תקניטני כי בלשון יחיד אני שונה אותה חזר ריש לקיש ואמר לו ואל תשנה אותה אלא בלשון בן תדל הא טעמא יהיב למלתיה ע"כ. הרי שהם ז"ל יטו אזן לכל דובר אמת אפילו שוטה ואפילו מבני תמותה שזכרנו לא בלבד במילי דעלמא כי גם במה שיתלו בו דיני התורה כמאכלות אסורות וזריעת כלאים. וכן הקדמות אחרות שיניחו לודאות כגון פ"ק דערובין (יד א') כל שיש בהיקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח, (שם יד ב') כמה מרובע יתר על העגול רביע, ופ"ק דסוכה (ח א') כל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא שעליה נסמכה ג"כ הלכות כוורת פרק קמא דשבת (ח א'), ותכונת שמואל פ"ק דר"ה (כ ב') גם חכמתו ברפואה פרק הנושא (ב) אין ספק שלמדום כלם או קצתם מן הספרים שחברו חכמי יתר האומות בהמה, ואחרי שידעום ממקורם ודאי הוא ג"כ, וכדבר בעל החנוך פר' קדושים בלאוין סי' ל"ו כי איזו הקדמה אשר נאמרה שלא בכוון הגמור רק בקרוב לא נפלאת מדרגתה מהם, כההיא דסוכה הנז' אשר בראשון לאיקלידים מונח כ"ז התבאר שאינה נכונה לגמרי, אבל לא חשו בזה יען כאמרם פ' קמא דשבת הנז' אביי לא דק ולחומרא הוא דלא דק.... עכ"ל

Moreover, with regard to using [gentile sources] as support in certain problematic matters, our sages of blessed memory also instruct us that we may rely on their [i.e., gentile] sages whatever their origin even in legal matters. There is the famous and difficult law regarding grooves in a field which is based on the statement of our rabbis of blessed memory (Shabbat 85a): "The rabbis ascertained that five species sown within six handsbreadths do not draw sustenance from each other." The question was then raised as to the source of the rabbis' statement. Rashi of blessed memory explains the sense of the question in the following way: "They questioned the reliability of the sages' source of knowledge in order to show that the sages were experts in agricultural matters and could determine how seeds take sustenance from each other. They thus preempted your bewildered enquiry as to how human beings acquired knowledge of measurement of sustenance and how they succeeded in mastering the subject." This was their answer:

'It is written: You shall not remove your countryman's landmarks set up by previous generations (Deuteronomy 19:14). The landmark set up by the previous generations you shall not remove. What landmarks did the previous generations set up? Rabbi Johanan quoted the verse, These were the sons of Seir the Horite the inhabitants of the land (Genesis 36:20). Are then the whole world inhabitants of heaven? No, it merely means that they were experts in the cultivation of the land. They used to say: "This complete rod is for olives, this complete rod for vines, this complete rod for figs." Horite means they smelled (merihin) the earth. Hivite means that they tasted the earth like a serpent (hivya).'

Rashi comments on this passage: "Who were the previous generations? The Amorites and Hivites who were experts in this as were the sons of Seir, and they knew how to divide the land into rods of olives or figs by means of smell and taste and presumably were thus experienced in measuring for sustenance." At this point, it seems to me that the obvious question is how anyone could entertain the idea that our sages learned anything at all from the sons of Seir the Horite, as is implied by their statement regarding the verse, You shall not move your countryman's landmark. Then aside from their statement that Sennacherib king of Assyria had already come up and mixed up the populace of all the nations, Scripture is also explicit that before the giving of the Torah Seir was formerly inhabited by the Horites, but the descendants of Esau dispossessed them, wiping them out and settling in their place (Deuteronomy 2:12). And quite apart from this, one must ask what was the point of them going to Egypt to seek Torah from a nation of Keretim. Indeed, among our own brethren there is King Solomon who spoke about the cedar and the hyssop. In the Tanhuma (Kedoshim, 10) and Shir ha-Shirim Rabbah [sic], it is said that he knew the foundation stone on which the entire world is constructed. In fact, the whole point is as follows: In subjects of this kind we do not need to rely on prophetical tradition of Sinaitic origin or [on] any prophet, but may also rely on the empirical knowledge of the sages in each generation. This knowledge was not recondite and was therefore accessible to our sages. In fact we may also indirectly infer that we may rely on sages of other nations in such empirical matters; and that even our sages in the question discussed above may have received their knowledge of these matters from them. For if it were to occur to you not to trust them in this matter, then you should reflect on the source of our evidence that the children of Seir, who are supposed to speak fraudulently, used to taste, smell, and measure rod distances. The fact of the matter is that in all such questions we rely on them as well. Comparable is the case in Hullin (97a) where such a decision about food was made dependent on a gentile cook tasting it.

Moreover, it was part of rabbinic procedure to accept the truth from any informant. Thus regarding the subject of a proselyte who slaughtered a cow before his conversion, Resh Laqish pointed out a contradiction to Rabbi Johanan on the basis of a baraita. Rabbi Johanan then replied (Hullin 134a): "Do not tire me; I teach the Mishnah as the opinion of an individual." Resh Laqish retorted: "Just teach it in Ben Taddal's name [a generic term for fools]; after all, he adduces a reason for his opinion."

Thus our rabbis of blessed memory would give ear to anyone who spoke the truth, even to a fool, and even to those human beings to whom we referred above. They were not only receptive to them in regard to general matters, but also when such laws of Torah as regard forbidden foods and the ban on sowing heterogeneous plants in the same field were at issue. The same is true of other hypotheses which they advanced as absolute truths. For example they state in Eruvin (Mishna 1:5): "Anything that measures three handsbreadths in circumference has a diameter of one handsbreadth" and (Eruvin 14b), "How much does the area of a square exceed that of a circle? By a quarter." And in the first chapter of tractate Sukkah (8a) they also say: "A figure of one square cubit has a diagonal of one and two-fifths cubits." In tractate Shabbat (8a), they relied on this last calculation for establishing the law regarding receptacles. Other examples regard Samuel's astronomical computations in tractate Rosh ha-Shanah (20b) and his medical expertise (Bava Metzia 85b). There is no doubt that all or part of their information was culled from the books which the sages of other peoples had written on the subject, and that once familiar with the actual source, they also held them to be absolute truths. The author of ha-Hinnukh (pericope qedoshim) said (negative commandment 36 (341)) that when they [the sages] advanced a hypothesis which was not completely accurate, this was not because it was beyond their capabilities to make the calculation. One such example is the calculation given in the passage in Sukkah quoted above, which according to theorem 27 in book I of Euclid is clearly not completely accurate. Rather, precision was not their concern because, as is stated in the first chapter of tractate Shabbat, the imprecision was for the sake of stringency. [translation by Dr. Joanna Weinberg, The Light of the Eyes, pp. 94-96]

No comments: