Rabbi Shmuel ibn Tibbon

(c. 1150-1230; Provence; translator of Rambam's works), Yikavu Hamayim, Chapter 4 (see especially the final paragraph quoted):

ר' שמואל אבן תבון, מאמר יקוו המים (פרעסבורג: דרוק אונד פערלאג פאן אנטאן עדלען פאן שמיד, 1837); ז"ל

נראה לי שאיכות הראות היבשה אשר זכר הפילוסוף מהתילד ההרים והבליטה והעומק הוא שרמז דוד אליה במזמור ק"ד הוא מזמור ברכו נפשי את ד' ד' אל[ק]י גדלת מאוד כי המזמור ההוא לא עשאו מחברו קר לרמוז בו ובמה שהקדים בסוף המזמור שלמעלה ממנו רמיזות נפלאות בסודות נפלאים ממעשה בראשית ומן הראוי להבין עמו ובו ר"ל עם מעשה בראשית ורצוני באמרי במה שהקדים לפניו הקדימו לפניו ד' פסוקים שבסוף המזמור אשר לפניו והם ד' בשמים הכין כסאו ברכו ד' מלאכיו ברכו ד' כל צבאיו ברכו ד' כל מעשיו שאינם מענין המזמור שהם בסופו כלל ולא מעין חתימה לו ואולם ענינים בלא ספק כעין פתיחה למזמור הבא אחריה כמו שיתבאר מפירושנו להם כי בלבי לפרשם במאמר הזה עם ח' פסוקים או יותר מראש המזמור ק"ד כדי שיתבאר לך מהם שאילתך בהגלות הארץ כי לא שם דוד ע"ה הד' פסוקים הנזכרים בסוף מזמור ק"ג לרמוז בהם במה ששתק ממנו אדון הנביאים משה ע"ה והוא זכרו בהם המלאכים שהם הדיעו' הנפרדות הם שקראם ישעיה ע"ה שרפים והשמים העליונים וצבאותם הם שנקראו כסא הכבוד ותאר שני המינים בעושים האחד עושה דבר השם והשני עושה רצונו והקדימם שניהם בסדר לכל מעשה השם והוא אמרו אח"כ ברכו ד' כל מעשיו בקדמות שניהם ר"ל המלאכים והשמים העליונים וצבואתם למעשה בראשית הנרמזים במלת כל מעשיו כמו שאנו עתידין לפרש והנזכרים במזמור ק"ד כלומר לנמצאות השפלות ההות הנפסדות קדימת מעלת מציאו' וקדימת סבה ואולי קדימות אחרות לפי המכוון בבריאות מעשה בראשית כמו שיתבאר ג"כ מדברינו וזה כי השם ית' כמו שזכר החכם האמיתי ז"ל לא יעשה מעשיו רק ע"י סבה ואמצעים בינם ובינו הם הנקרא פמליא של מעלה והוא שרמזו אליו ז"ל באמרם אין הקב"ה עושה דבר אלא א"כ נמלך בפמליא של מעלה כמו שזכר ב"פ עשירי מן החלק השני ממאמר מורא הנבוכים וע"כ הקדים דוד ע"ה לזכור הסבות והאמצעים אשר בין המלך היושב על כסא ובין המעשים הנקראים מעשה בראשית בסוף מזמור ק"ג ואע"פ שזכרם על דרך נפלאה ר"ל בלשון מצוה או פיוס שיברכו השם וזה פלא איך יצוה יציר חומר פחות הוה נפסד שפל במקום ובמעלה את צבאות השמים בעלי חומר זך מתמיד קיים גבוהם ממנו במקום ובמעלה? וכל שכן שיצוה המלאכים הם הדיעות הנבדלות מכל חומר ואף מן הזך הגבוהים גם על כל צבאות השמים גבהות מעלה וגבהות סבה? ואפי' תאמר שמלת ברכו הא' פיוס לא סר הפלא ולא חסר כי איך יפייס מי שיקצר זמנו ודעתו לברך השם את המברכים אותו תמיד בלי הפסק ושינוי שיברכוהו? וכשנגיע לפי' מזמור הללו ד' מן השמים נשלים התרת זה הפסוק בע"ה.

ועתה נשוב כי עם הקדימו לזכור המלאכים וצבאות השמים למה שאמרנו לא שתק מלתאר שני המינים בעושים האחד עושי דברו ר"ל עושי דבר השם והאחד עושי רצונו ויתר הנמצאות קראם מעשים לא עושים כלומר יחדם בזה השם וזה מן הרמזים הנכבדים המכוונים בג' הפסוקים האחרונים אשר במזמור ק"ג ואולם המכוון בפסוק אשר לפניהם הוא פסוק ד' בשמים הכין כסאו הנה תשמע בקרוב כוונתו וכוונת הקדום המשורר אותו לשלשה הנזכרים כמו שתשמע אחר כן כונת הפסוק המשורר אותם ר"ל ד' הפסוקים שבסוף מזמור ק"ג ממזמור ק"ד ולמה לא חברם בראשו על אי זה דרך שירצה אם שישים ה"ד פסוקים הנזכרים בראש מזמור ק"ד ויהיה הפסוק הראשון מהם ראש המזמור והפסוק שלפניו סוף מזמור ק"ג או ישים שנים מזמורים מזמור ק"ג עם מזמור ק"ד מזמור אחד וכבר זכרו החכמים ז"ל הטעם אשר בו וכיוצא בו תותר זאת השאלה ר"ל נתינתם טעם למה לא נזכרה בריאת המלאכים ביום ראשון וזה אחרי זכרם ז"ל בזמן בריאתם בפרשה ראשונה מבראשית רבה דברים זרים נפלאים מאוד; שם אמרו: אימתי נבראו המלאכים רבי יוחנן אמר: בשני נבראו והביא סמך לדבריו ממאמר דוד ע"ה במזמור ק"ד הנזכר שאמר בכלל מה שזכר מן הנבראות ביום שני: עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ורבי חנינא אמר בחמישי נבראו דכתיב בנבראים ביום חמישי מלת יעופף באמרו ועוף יעופף על הארץ וכתוב בספור תואר השרפים ובשתים יעופף הביא זה החכם סמך לדבריו ממלת יעופף הכתוב בפ' יום חמישי ומצאו שאמר הנביא בשרפים שהשיגם במראה הנבואה עומדים ממעל לו לכסא הרם והנשא שיושב עליו השם יתב' שכל אחד מהם מעופף בשתי כנפים מן השש שראה להם והוא אמרו בשתים יעופף וידוע שהשרפים הם המלאכים ר"ל הדיעות הנפרדות....

ואשר הביאני לומר ששני החכמים מסכימים שבריאת המלאכים היתה ביום שלפני ביום שנבראו בו הדברים הצריכים לאמצעיותם היא שני דברים האחד מהם והוא החזק שאין ספק שהמלאכה שנזכרה בתורה לכל יום ויום היא היתה עיקר מלאכתו בעיקר הכוונה במה שנעשה בו ואין ספק שהיא קדמה לשאר מה שנמצא בו ושנעשה בו ושנזכר בתורה ביום שני יהי רקיע והבדילו בין מים למים והנזכר בחמישי היה שריצת המים לנפש חיה ולעוף א"כ בלא ספק הרקיע נעשה ביום שני תחלה ובהעשותו הבדיל בין מים למים ואם נבראו בו מלאכים כדעתיה דר' יוחנן אחר הרקיע הוא שנבראו וכן ביום ה' לדעתיה דר' חנינא אחרי שריצת המים לחיות ולעוף הוא שנבראו א"כ לפי דעתינו שאנו אומרים בענין הבריאה הנזכרת למלאכים המלאכים נבראו באחד משני הימים האלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שענינה היותם מוכנים לעשות מעשים הצריכים לאמצעיותם לא היה זה רק לעשות המעשים שנשו ביום שאחר היום שנרמזה בו בריאותם לר' יוחנן למעשים שנעשו ביום ג' ולר' חנינא ביום ששי כי מלאכת יום שני כבר נעשית קודם שנבראו בו המלאכים לר' יוחנן ומלאכת יום חמישי קודם שנבראו בו המלאכים לר' חמינא; והדבר השני הוא דעת ר' יוחנן שאמר שהמלאכים נבראו ביום השני וזה מפני שלא נזכר ביום שני רק הוית הרקיע והבדל המים ולדברי דוד העבים והרוח ומלאכי הרוחות ומשרתי האש הלוהט שהנראה לי שכוונתו במלאכיו רוחות היתה אל הרעם שידוע ממנו שהוא קול אד עשני נאצר בבטן העב אחרי שובו רוח מצטער בו ובוקעו לצאת ממנו קול הסער ההיא והבקע ההיא הוא קול הרעם ובמשרתי האש הלוהט אל הברק שידוע ממנו ג"כ שהוא האד ההיא העשני בהתלהבו בצאתו מן הבקע הצר ההיא שנעשה בעב ושיוצא ממנו לכח התנועה החזקה שמתנועע בעת היציאה כמו שהתבאר בס' אותות השמים ובפירושיו והנני עתיד לבאר כשאגיע לפירושו שאל אלו הענינים כיון ברוחות ובאש לא אל השרפים והשכלים הנפרדים ולהודיע מאין הוסיף דוד ע"ה העבים והרוח המוליכה אותם על כנפיה ומלאכי הרוחות ומשרתי האש הלוהט ומשה ע"ה לא זכר בהם דבר וכל אלו הדברים מתילדים משני האדים הלח והיבש הלח ההוא הוא סבת העבים והמים והיבש סבת הרוחות והאש וכבר זכרו החכמים ז"ל קדמת עליית האד לבריאות יום שלישי על פסוק ואד יעלה מן הארץ כמו שזכרנו למעלה ואני לא מצאתי לאחד מחכמי העיון שזכר דעת אחד מן הקדמונים שמצריך עזר בעל שכל למציאות שני האדים והמתילד בהם באויר וגם למציאות המתכות המתילדות מהם ומערובם בגוף ההרים אפילו אם תרצה לומר שבריאת הדומם שהוא שהוא בהראות היבשה היתה סוף מלאכת יום שני אף ע"פ שנזכר בראש יום שלישי והחכמים ז"ל אמרו במתכות שנבראו ביום שלישי דרך נפלאה במשפטם והכל להסתיר והיות בריאותם כנזכר ביום שלישי הוא אמת כי בבריאת ההרים נבראו כי כל המתכות הם חלק מן ההרים כמו שידוע מדרך החושים וההרים הם סבות הראות היבשה וזהו שלא זכר דוד ע"ה בהראות היבשה רק העלות ההרים שהוא הוא. –

וכאשר לא מצאתי שום חכם שהיה בדעתו שצריך שכל נפרד למציאות הדומם וכ"ש למציאות שני האדים הוזקקתי לפרש ולומר שבריאת המלאכים היתה ביום שלפני היום שעשו בו מעשה כדי שלא יהא ר' יוחנן דלא כחד שאין ספק שלא דברו באלו הדברים מצד הקבלה ולא מצד דרש פסוקי התורה באחת מי"ג מדות שאין לדרוש בי"ג מדות רק המצות או האזהרות לא הסיפורים ולא הביא ר' יוחנן פסוק עושה מלאכיו רוחות לומר שדוד ע"ה אמרו על הדיעות הנפרדות שנבראו ביום שני ולא ר' חנינא עשה ג"ש מיעופף רק הביאו כל אחד משניהם הפסוק שהביא לזכר על צד מליצת השיר כמו שאמרנו וכל אחד משניהם דבר בהם כפי מה שהגיע אליו עיונו או כפי שלמד מחכמי דורו כמו שאמר הרב מורה צדק בפ"ח מן החלק השני על דבריהם גלגל קבוע ומזלות חוזרים. והראיה החזקה על היות המחלוקת ר' יוחנן ור' חנינא בהשגת דעותם לא שחלקו בדעת דוד ע"ה או לדון ג"ש שלא דן אותה דוד ע"ה ואם היה חולק על ר' יוחנן בהבנת דברי דוד ע"ה היה לו לגלות במה הוא חולק אם הוא חולק במשמעות מלות מלאכים שלא אמרם דוד ע"ה על הדיעות הנפרדות אך על מין אחר מן הנמצאות או אם הבין מלת מלאכים באמרו עושה מלאכיו רוחות דעות נפרדות היה לו לומר שדוד ע"ה לא הקפיד לזכרם על סדר בריאתם ואמנם אחר שלא עשה דבר מזה נגלה בוודאי שידוע היה לשניהם כי המלאכים שכוון דוד ע"ה אינם המלאכים שמחלוקת שני החכמים בהם ושפסוק עושה מלאכיו רוחות לא הביאו אלא לסימן ועל צד מליצת השיר. וכן ההשואה של ר' חנינא לא היתה לדון ג"ש רק לזכר גם כי לא שרצו המים דעות נפרדות משני הטעמים הנזכרים ראיתי לפרש שבריאת המלאכים היתה לפי דעתי למה שכונו בה ביום שלפני היום שעשו בו מעשה שהוצרך אל אמציעותם במלאכתו סוף דבר אחד מהם לא עלה בדעתו שלא היה מציאות לשכליים הנפרדים עד יום שני או עד יום חמישי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כי שניהם ידעו שמציאותם לא התאחר בזמן למציאת כסא הכבוד שהתבאר במקומות רבים בפסוק שהוא השמים העליונים ואע"פ שאנו מוציאים לשון מאימתי נבראו המלאכים מפשוטו לפי המפורסם ממנו להמון טוב לדחוק הלשון מלדחוק המציאות כי כבר הסכימו חז"ל והוא המוסכם עליו מחכמי העיון שכסא הכבוד נברא קודם שנבראו הנמצאות השפלות הנזכרות בריאתם בששת ימי בראשית שהם נקראים עולם סתם ועולם שפל; ואולם. – ההפרש בניהם ר"ל בין חכמי ישראל ז"ל ובין חכמי האומות הוא בענין הקדימה כפי ההפרש אשר ביניהם באמונת הקדמות ובאמונת החידוש ואמרי בלשון נבראו ובלשון בריאה שאני מוציא אותה מפשוטה לפי המפורסמים ממנו כי על דרך האמת היא מלה משותפת לענינים רבים כמו שזכרנו בחלק הראשון מספר הנר החופש בפרק ברא. וכבר זכר זה החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל בפי' התורה וכ"ש בלשון חכמי משנה שהוסיפו בלא ספק לשתפה בענין מוסף על מה שנשתתפה להם בכתוב; ואני לא הארכתי בדברי החכמים האלה רק להרחיק מעליהם הדוחק הגדול הנראה מפשוטי דבריהם.... עכ"ל

Since I have not found any scholar [i.e., philosopher] who believed that a separate intelligence [i.e., an angel] was required in order for inanimate matter to exist ... I have to interpret the "creation" of the angels [which Rabbi Yochanan says occured on the second day, and Rabbi Chanina says occurred on the fifth day (all in Bereishit Rabbah)] as taking place the day before they began to act – in order that Rabbi Yochanan not be incompatible with all [scholars, i.e., philosophers]. For there is no doubt that [Rabbi Yochanan and Rabbi Chanina] spoke in these matters neither on the basis of received tradition nor on the basis of exegesis of Torah verses via one of the 13 hermeneutical principles; for the 13 hermeneutical principles can be applied only in deriving commandments and prohibitions, not stories. ... Each of them said regarding the angels whatever his own analysis led him to believe, or something based on what he had learned from the scholars [i.e., philosophers] of his generation – as the rabbi the righteous Guide [of the Perplexed] said in Chapter 8 of Part II regarding the sphere being stationary and the constellations moving [which see]. [translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Dr. Isadore (Yitzchak) Twersky, "Joseph ibn Kaspi: Portrait of a Medieval Jewish Intellectual," n. 52; thanks to SB and (indirectly) Rabbi Shalom Carmy.)