Rabbi Yehonasan Eybeschutz

(author of Urim Vetumim and Kereiti Ufeleiti; 1690-1764; Central Europe):

i. Bnei Ahuva, Hilchot Ishut 15:6: Rabbi Eybeschutz implies that it would be legitimate to contradict a scientific assertion in the Talmud to which not all Talmudic sages agree:

ר' יהונתן אייבשיץ, בני אהובה להלכות אישות, פרק טו, הלכה ו (ירושלים, תשכ"ה); ז"ל

אך הרב בעל משנה למלך האריך להוכיח דאי אפשר להיות נתעברה באמבטי ותמהני מחכם שכמותו שרוצה לסתור מכח דברי התו' דברי הגמרא ערוכה מה שלא מצינו בו מחלוקת ... כל דברי המשנה למלך מופרכין ואין בהם מתום כלל דעל ידי אמבטי שנכנס הזרע במעי' מהאיש שהזריע כחץ כדאמרינן שם בגמרא ודאי ראוי להוליד ועדות חכמינו ז"ל תכריע ... אין בזרע שום חסרון להוליד רק מצד המקבל א"כ אח"כ כשנכנס הזרע במעי האשה ויש לה כח חום גדול יכול הזרע לחזור במעי' לחמימות הראשון ותוכל להתעבר כמו שכתבו הרופאים הקדמונים ואל תשגיח בדברי רופאים אחרונים שרצו להשיב וכחשו ואמרו שלא יתכן כי נואלו וטפשו בשכלם וחשבו מה שלא השיגו בדמיונם הכוזב שאי אפשר להיות ולא השיגו במציאות הטבע ככלב המלקק מהים וכהנה רבות שחשבו להשיג על הראשונים וכולו כזב ופעולתם יוכיח שכאב קטן אינם יכולים לרפאות על נקלה מה שהראשוני' פעלו בכל חל[י] גדול ומחל' כבד' עד שהוצרכו לגנוז ספרי רפואות כי לא שמו בה' כסלם. עכ"ל

But the Mishneh Lemelech wrote at length to prove that it is impossible for a woman to conceive in a bath [from sperm in the water]. I am astonished that a scholar such as he wishes to contradict, based on the words of Tosafot, a plain Gemara not subject to dispute. ... Everything the Mishneh Lemelech says is refuted; ... [the woman] is certainly capable of conceiving; the testimony of our sages is decisive. ... The woman can conceive, as the early physicians wrote. Pay no attention to the words of the latter-day physicians, who ... denied, saying that this is impossible; for they have become intellectually weak and stupid, thinking impossible whatever their unreliable imaginations cannot fathom. They have not grasped nature, just as a dog lapping from the sea [drinks virtually none of the sea]. There are many like instances, where they have thought to object to [the statements of] the early [authorities]; it is all false. Their deeds bear this out: they cannot easily cure even a minor ache, whereas the early ones acted upon every major illness and disease, so much so that it was necessary for them to hide the books of cures because [people] were not placing their hope in God [but in medicine].

[Translation by DES.]

(Reference from David B. Ruderman, “Contemporary Science and Jewish Law in the Eyes of Isaac Lampronti of Ferrara and Some of His Contemporaries,” fn. 63.)

ii. Ya'arot Devash, Vol. II, Derush 7 (begins "Hanavi micha tzavach alelai li ki hayiti ke'ospei kayitz ke'olelot batzir ein eshkol le'echol bikura ivta nafshi"):

ר' יהונתן אייבשיץ, יערות דבש (ירושלים: מכון אור הספר, תשד"מ), כרך ב, דרוש ז (מתחיל כה: "הנביא מיכה צווח אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי"); ז"ל

והבן כמה גדול כח ללמד אחרים תורה ולהרביץ תורה בישראל, עד שצדיקים גמורים – אשר הם במנוחתם ובצרור חיים עליון והביטו כל השלימות האמיתי – מכל מקום נפשם משתוקקת להאציל מטובם וללמד לאחרים ומדעת קונם יש בם, כי כל בריאת עולם לא היתה לצורך הבורא, ומה צורך לו בעולם, רק היותו טוב אמיתי ומטבע טוב להטיב לזולתו אפילו קטן ממנו למאוד, ולכך האציל מטובו לעולם ומטיב לברואיו, ולכן ראוי לכל איש הנוגע יראת ה' בלבבו, להתאזר חיל למלחמת ה' להקים דגל התורה, אשר בעו"ה שחה עד לעפר אין בקר ברפתים, בעו"ה העולם שמם בלי ישיבה ומחזיק פרחי תורה, עיני עוללה לנפשי מבני עירי וארץ מולדתי ארץ פולין, אשר באים הנה כמרחק ב' מאות פרסאות, נעלם בלתה ורגלם בצקה ללמוד תורה, וילכו בלי כח מרחק רב כאילים לא מצאו מרעה, אוי איך נהפכו שנים הקדמונים אשר היה נאמר עליהם משם תצא תורה אשר היו מחזיקים ישיבות רבות, זכי חולקכם בני קהילתי המחזיקים ישיבה, וענתה בכם צדקתכם ביום מחר, כי תבואו על שכרכם כי אתם מחזיקים בתורה, ואם אי אפשר לכם להספיק הכל, אחד המרבה וכו'. אבל על כל פנים התורה מתמוטטת, אוי לי בדור הזה, מה שאני רואה שנתמעטה התורה, ותופשי התורה הם מעוטי דמעוטי, לא ידעו ולא יבינו ישרות התורה ליישר התורה בתלמידים:

ואמרו בימי אחז כבה נר מערבי ביום הזה, שהוא ח"י תמוז, וקבעו בו תענית, כמבואר בשו"ע, או"ח [סימן תק"פ]. ואמרו בגמרא דשבת [דף כב:] עדות היא וכו' וזהו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים, וזהו היה עדות ששכינה שורה בישראל. וצריך תלמוד למה זה עדות ששכינה שורה בישראל, ואם כי היה מופת חוץ לטבע, הלא הרבה מופתים ושנוי טבע שהיו במקדש כנודע:

ואמת כפי מ"ש המחברים, כי לכך היו נרות דולקים בהיכל אף כי הכהן לא היה נכנס רק ביום והיו חלונות שם שלא יהנה בהיכל מאור שכינה שהיה מבהיק מקדש הקדשים להיכל, כמ"ש הרא"ש ביומא בשם ירושלמי, וכשהיה ארון היה הכהן הולך לאורו של ארון, ולכך היו הנרות דולקים כדי שלא יהיה ניכר אור הארון ונהנה, וא"כ א"ש עדות לישראל ששכינה שורה בישראל, כי לולי כן לא צורך אורה, כדאמרינן [שם] וכי לאורה הוא צריך וכו':

זהו מה שנראה לכאורה, אבל ביותר יש להבין מה ענין זה ממנה היה מתחיל ובה היה מסיים. ונראה כי שבעה נרות הם שבעה חכמות, כי ידוע כי חכמה היא מכונה בשם נר, חכמת אדם תאיר פניו, ושבעה נרות הם חכמת חיצונים, ונר מערבי היא חכמת תורתינו הקדושה, שכינה במערב, וכל החכמות משתלשלות מתורתינו ומשם מקורם ושמה ישובו, כי כולם הם נערות המשרתות את המלכה, כמ"ש הרמב"ם [אגרות הרמב"ם פאר הדור סמ"א] שהם לרקחות ולטבחות, וכולם צריכים לתורתינו, כאשר הארכתי בזה וחברתי ספר מיוחד, ועל זה אדני הספר הטבעו, כי כל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתינו, כאשר חכמת גימטריא שהיא חכמת המדידה ונכלל בה חכמת המספר ותשבורת ואלגעברא, צריך מאוד למדידת עגלה ערופה ומדידת ערי לוים ומקלט ותחומי ערים:

חכמת המשקלות שהיא חכמת מיכאנ"קי, צריך לבית דין לדקדק להבין במאזני צדק ועול. חכמת הראיה שהוא אפטי"ק, צריך בית דין הגדול לדעת לברר זיופי כומרי עכו"ם, כי יעשו בתחבולות ההמה מראות משונות מורים פרצופים נפלאים, ומי שאינו בקי יאמר כי רוח זרה בתוך המראה, וכך היה מקדם, הכומרים עכו"ם מטעים להבאים בבית עבודתם, כאילו רוח מורה להם מתוך המראה אשר לא ידעם וגם מורה באצבע, והם הכומרים היו יושבים בחדרי חדרים, ועל ידי טוב מעמד ומצב המראות כפי תנועתם, כך נראה לעם במראה העומד בחדר, ואין איש למולו עושה כן, ולכך חיוב על בית דין הגדול לדעת תחבולות הללו, לבאר ולברר טעות השוטים אשר היו, וכהנה רבות, הצריך חכמה זו לעדים שאמרו שעמדו מרחוק וראו המראה אם קשת הראיה כל כך הולכת אם ביושר אם בעקלתון:

חכמת התולדה שהיא חכמת אצטגנינים, ונשתמשו בה בימי חכמי הכלדים, היא שער גדול להלכות עכו"ם, כי כך היה כל מעשה עכו"ם להקטיר למלאכת שמים, וכל מעשיהם היה בחכמת אצטגנינים ותולדות, ויפתו אחרי הוברי שמים, ומזה נולדה כל חכמת הקסם וכישוף, בעשותם טלמסאות וצורות לכוכבי שמים, והכל על פי חשבון מהלך ושיעור התולדות, ורבים טעמי מצוות שנתייסדו על זה, כמ"ש הרמב"ם, כאשר הארכתי בזה בספרי הנ"ל:

חכמת הטבע, אשר נכלל בה חכמת רפואה בכלליה, צריכה מאוד לחכמת התורה, הן לדעת ולהבחין דמים דמי נדה אם טהור או טמא, והיא חכמה לא שערו כל חכמי רופאי זמנינו, ואחז"ל [נדה כ:] טבע דארץ לא ידענו ודמא קחזינא, הרי צריך לכך חכמת הטבע ומחקר לרפואה, וביחוד לדעת בשפיר אם תוך מ' יום או לאחר כך, ולהבחין בין זכר לנקבה צריך חכמה הרבה וחקירה נפלאה, וכלו כל חכמות בחקירתם ולא יגיעו לכך, ומכ"ש שצריכים להבחין כאשר יכה איש את רעהו אם יש בו כדי להמית, ואם מת אם בשבילו הוא, ועל איזה חולה מחללים שבת:

חכמת צמחים ומחצבים, כמה גדול כח החכמים בזה, בענין כלאים לדעת שיעור יניקה עד כמה, ומה הוא טעם התערובות, ואיזה מין מותר בהרכבה ואיזה אסור, ובזה נכלל טבע בעלי חיים לדעת איזה מין יש בן הרכבה או לא, ואיזה מין חיה או בהמה:

וחכמת אומנות שקורין קאך, שחכם בה אפלטון בתקוני אכילות ומזגים, וממנה נולדה חכמת הרקחים ואפטיקין בלשון אשכנז, היא הצריכין להבין טעמי קרבנות מנחות ונסכים ופיטום הקטרת:

וחכמת אלקימייא, ובכללן פידמיע בכל חלקי התכת מתכות ושינוי טבעי מחצבים וכדומה, הוא צורך להבין טעמי בנין משכן ומקדש, איזה לכסף ואיזה לזהב ואיזה לנחושת וברזל, וטעם אבני חפץ באפוד וסגולתן, וכהנה סתרי הטבע מסתעפות בשורשה חכמת סימפאטי ואנטיפאטי שצריכין לבית דין של ישראל לדעת מה הוא מגדר סגולה וטבע הענין ואין בן מדרכי האמורי, ומה שאין בן כלל שורש בחכמה הנ"ל והוא מדרכי האמורי:

ובחכמת הציור ונתוח יכירו על בוריה חכמת היד וחכמת פרצוף, ומי שאינו בקי בזה בטוב לא יבין חכמה הנ"ל על בוריה, ובזה נשיג ענין שיר השירים בתוארי שבח הגוף ראשך ככרמל ופרשת אתה תחזה כמ"ש הזוהר [יתרו]:

מחכמת ההגיון ומבטא נבין כל חכמת הדקדוק ונועם מליצה, ומופתים אמתים ומזויפים, ודברי צחות בתורה ובנביאים:

מחכמת המוזיקא אין לדבר, כי היא חכמת השיר, ובזה נבין כל ענייני הטעמים ונקוד השיר השירים בתורה ונועם מליצת לוים וכדומה בכל פרטי דברים, והם נגונים ישרים לשמח לבבות להסיר מרה שחורה, ולקנות הנפש שחמה שיחול בה רוח אלו[ק] כמעשה הנביאים. ומה רב כחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר ונגון נועם כפי סדר טוב הקולות וחצי קולות, וכולם יש להם שורש בחכמת אמת, וכל תנועה יש לה שורשים, וכבר הארכתי גם כן בספרי הנ"ל, כיצד היתה כוונתם בתנועות עולמות עליונים בנגנם ובשירם ובתנועותם, כפי הנועם והניגון בחכמה הנ"ל בפה ובכלי להשמיע קול אחד:

וכמו כן חכמת בעלי נימוסים, שקורין יודצאליס ביוריס קאמוניס, שהוא משפט הכולל ושוה לכל נפש, הכל צריכים בית דין לידע להבחין בין משפט אל[ק]ים ומשפט בני אדם, ומשפט אל[ק]ים צדקו יחדיו, ומה שהיו בית דין צריכים לתקן עם המלך אשר במשפט יעמיד ארץ לצורך תיקון מדינה, וכהנה רבות חכמות אשר הם בכלל שבע חכמות, וכולן סניפים לתורתינו, ומשרתת הנערה תורתינו הקדושה, ועל זה אמר שלמה [שה"ש ו-ט] אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה וכו':

וזהו מאמרם על הנרות נגד נר מערבי ממנה היה מדליק ובה היה מסיים, והיינו כמ"ש כי ממנה מקור החכמות, ובה היו מסיימות החכמות, כי הכל ישובו למקורן, כמו הים אשר כל הנחלים הולכים ממנו וכאשר הולכים כן שבים ללכת, וכן הדבר בכל החכמות, ממנה מדליק ובה מסיים, כולן טפילות אצל התורה:

אך תדע כי כל החכמות בנויות על הקדמות, מושכלות ראשונות יולידו שניות, ושניות שלישיות וכן תמיד, והמושכלות ראשונות בנויות על החושים, ולכך יקרה בהן טעות, כי אבות חטאו בנים אינם. הרצון, כי החושים יטעו כאשר יקרה לחוש פתאום קול תוף באזניו, ובאמת אין קול ואין קשב, וכן בעינים לפעמים יראה קרוב והוא רחוק, שחור והוא לבן, ולכן אף התולדות טעות וזהו הכל מה שמושג על ידי מחקרו, שכל המושג על ידי מופתים והקשים שכליים, לזה צריך הקדמות, כאשר רמז בזה כמה פעמים בצחות לשונו בעל ספר חובת הלבבות:

אבל מה שמושג ע"י רוח הקודש אין צריך הקדמה ומושכל ראשון והצעה וסדר לימוד, רק מושג מעצמו, ולכך לא יפול בו הטעות. דרך משל, מי שלא ראה ספינה בלב ימים, הוא חוקר בשכלו להיות מושכל כי ישנם איי הים, ואנשים אשר בקרבם באו לשאר ארצות, וא"כ ישכיל מאין באו, ועל כרחך ישפוט בשכל שיש דבר שיכול לשוט בו בים ויעברו בו אנשים, אחר כך צריך לשפוט בשכל כיצד יעברו וכיצד יהיה אופן עשיית הספינה לבל תטבע בגלי הים וכדומה, אמנם האיש אשר עבר בים וראה ספינה א"צ לשום הקדמה וחקירה, וכן הדבר המושג ברוח הקדש רואה הדבר, מה צריך לחקירה ומושכלות ראושונות:

אבל אמרו שאין רוה"ק שורה אלא על מי שכבר קנה חכמה ומושכלות בחכמות ובחקירות, והשחיז שכלו במשחזת השכלים, ועשה לשכלו הבנה טבעית לחול עליה שכל הקודש ורוח אלו[ק], ולכך אמרו [שבת צב.] אין שכינה שורה אלא על חכם וכו'. כדכתיב יהיב חכמה לחכימין. וזהו הכל מרומז במנורה ונרות, כי כבר אמרנו כי נרות מנורה מורה על חכמות חיצוניות, ונר מערבי על חכמת התורה, וכולן צריכות הקדמות לקנין החכמות ומושכלות ראשונות כנ"ל, ולכן צריך ליתן בן שמן, שהוא כמו מושכל ראשון והבנה לקנין החכמות, וכן אפילו על נר מערבי צריך שמן כמדת חברותיה, כי גם בתורה צריך מתחילה הבנה טבעית במושכלות, וכל החכמות אליה ישובו להשלים אותה, ולכך בה היה מסיים כמ"ש, אבל כאשר כבר היה לתורה הבנה טבעית במושכלות וחכמות כראוי, והוא שמן כמדת חברתה, חל עליה רוח הקדש ושפעת שכל הקודש להאיר חשכים בלי הבנה ומושכלות כלל, ואין צריך למופת וחקירה כלל, כי רוה"ק נוססה, ואין צריך להבנה ומושכל עוד:

ולכך כאשר כלה השמן בכל הנרות, ולא הספיקו הבנה טבעית ומושכלות ראשונות להשיג עוד, וקצרה יד המושכלת להשיגו, היה נר מערבי דולק מעצמו בלי שמן, והוא רוח שמים ממעל המאיר דבר בלי שמן, ומה שקצרה יד המושכל להשיגו, השיג בעל רוח הקודש, וזהו ענין נר מערבי שהיה דולק כל היום בלי שמן כלל, ובלי הבנה קדימה וטבעית כלל:

ולכן השיגו בעלי רוח הקודש יותר מה שנלאו חכמי מחקר להשיגו ולמצוא לו מופת, כי רוה"ק למעלה ממושכל, ולכך היה דולק כל היום בלי שמן כלל:

וזהו מאמרם האמיתי עדות לישראל ששכינה שורה בישראל, כי זהו מורה על רוח הקדש וזהו תכלית ענין נר מערבי, ולכך עדות ששכינה שורה וחל עליהם רוח הקודש להאיר להם חשכת השכל, ומה מתקו ונעמו דבריהם ברוך שבחר בם ובדבריהם:

ולכך אמרו במדרש [במ"ר ט"ו ז'] על בהעלותך את הנרות – בשר ודם מדליק מנר לנר, מה שאין כן הקב"ה, וכוונו והנ"ל, אין השכל נקנה אלא על ידי מושכלות ראשונות, ומראשונות יולידו שניות וכן תמיד, אבל שפעת רוח הקדש מה' אינה כן, ואין צריך להקדמה לא מושכל כלל, ולכך היה דולק בלי שמן כלל והבנה טבעית:

ועל זה אמר הפסוק [קוהלת ז' – א] טוב שם טוב משמן טוב, והיינו מי שמשיג הארת התורה משמו של הקב"ה ברוח הקדש, יותר טוב משמן טוב, שהוא הבנה במושכלות וחקירה מהקדמה להקדמה, כי בהם יולידו טעות וזיוף, כי זנתה אמם הובישה הורתם, כי החושים אשר עליהם נשען כל בית למודם יקרה בהם טעות וחילוף:

ואך כבר אמרנו כי לא תיכף יחול רוח הקדש, כי אם מתחלה צריך השחזת שכל במושכלות עד שיהיה חכם לבב בגבורים, וכל נביאי ישראל היו ראשי מקבלים ומעתיקי שמועה בתורה שבעל פה ולמדו ושמשו, ואף הם העמידו תלמידים הרבה, ואחר כך חל עליהם רוה"ק. והעיקר ללמוד תורה, ובפרט לעוללים וצעירי ישראל שלא חטאו, ולכך בימי אחז שנעל דלתי בית המדרש לבטל תורה מישראל, כאשר אין גדיים אין תיישים [ויק"ר י"א ז']. וא"כ אף רוה"ק לא חל, ולכך כבה נר מערבי בימיו ופסקה שפעת שכל אלו[ק]. ולכך אף שבימי אחרונים הרבו לחקור ולבדוק במושכלות יותר מקדמונים, שדרך וחיוב הענין כי יותר נחקור בזמן אחרון מראשון כננס על גבי ענק. ולכן בכל החכמות תמצא בדור אחרון יותר בירור ועמקות יתירה ודרך קצרה ויותר בירור מדורות ראשונים, חוץ מתורתינו הקדושה, אשר בעו"ה לא הגענו לראשונים לצפורנם, והוא כי שפעת ממרום פסקה ונתמעתה יום ביומו, ומה תועיל החקירה וכפטיש יפוצץ סלע, אם ה' אין בציון, שערים המצוינים בהלכה ומלכה אין בה:

וזהו שנאמר במדרש איכה [פכ"ב י"ג] אם תאמר אין חכמה בגוים אל תאמין, ואם תאמר אין תורה בגוים תאמין. והכונה על ישראל שהם מפוזרים בין גוים ואת זה לעומת זה, ובאמת הם חכמים וחריפים בחקירה ובפלפול התורה ביותר, וכמו שכתב מהרש"ל, מעולם לא שמענו בדור אחרון מי שיעלה קושיא בלי תירוץ בימיו, כי ידיהם רב להם בפלפול. והפסוק צווח [קוהלת ז' י'] אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת, כי טבע החקירה חייב כי תתרבה הדעת יום ביומו למרבה החקירה, וננס על גבי ענק ישמעו סברת ראשונים ויוסיפו לקח, אבל בעו"ה שפעת רוח ממרום נתמעתה לדעת תורת אמת ודין ברור, כאשר בעו"ה לרוב פלפול אין לנו ממש בכל התורה דין אחד ברור שאין בו ספק ושאלה אולי כה ואולי כה, ובכל הראיה תמיד יש לדחות, ונבוכים אנו בארץ, ולכך אם תאמר יש תורה, והיינו אמיתות בלי ספק ופקפוק כלל בתורה אשר צוה ה' בתורב – אל תאמין כלל: עכ"ל

Although in later times people examined and probed ideas more than their predecessors – for it is the necessary order of things that we examine more in later times than in earlier ones, as per [the parable of] the midget atop the giant, and therefore in every field of knowledge or wisdom one finds that the latter generation possesses more clarity and depth than its predecessors – our holy Torah does not follow this paradigm. On account of our many sins, we have not reached [in our understanding of Torah] even to the [toe]nails of the early generations: for the divine bestowal [of Torah wisdom] has stopped and decreased daily; what good is examination [and development of original ideas in the realm of Torah as per the analogy of a hammer shattering a rock into many pieces, the pieces representing valid Torah ideas], for if God is not in Zion, [the endeavour will be futile].

This is what is meant by the passage in Midrash Eicha (22:13): "If you say there is no wisdom among the nations, do not believe it; and if you say there is not Torah among the nations, believe it." The reference is to Israel scattered amongst the nations and against each other, who are, in truth, extraordinarily wise and acute in their investigations and analyses of Torah, as Maharshal wrote – "We have not heard in this last generation of anyone who has posed a question that could not be answered [by someone] in his day, for they are tremendously skilled in analysis." [Note: I am not sure if this last clause is part of the quotation of Maharshal—DES.] The verse (Ecclesiastes 7:10) cries out, "Do not say, 'How is it that former times were better than these,' for that is not a question prompted by wisdom," because the nature of investigation is such that knowledge necessarily increases every day on account of the accumulation of investigation, and as the midget atop the giant hears the reasoning of his predecessors and contributes further. But on account of our many sins, the divine bestowal of true Torah knowledge and clarity in halacha has decreased; just as on account of our many sins, despite all our analysis we truly have not even one law in the entire Torah that is clear without doubts or questions pertaining to it – for every proof there is a rebuttal, and wherever we are, we are lost. Thus if you say "There is Torah" – i.e., true understanding, without any doubt or hesitation whatsoever, of something commanded by God on Sinai – do not believe it at all. [Translation by DES, except for the verse from Ecclesiastes, which is taken from Rabbi Nosson Scherman's The Stone Edition Chumash.]

(Reference from Rabbi Yehudah Levi, Torah Study, 7:2 n. 13.)