Rabbi Yosef Karo

(author of Shulchan Aruch, Beit Yosef and Kesef Mishneh; 1488-1575; Portugal-Greece-Turkey-Israel), Beit Yosef, Orach Chaim 455:1(1)3 – 2:

בית יוסף (ר' יוסף קארו), אורח חיים סימן תנה, א(א),ג – ב (בספר ארבעה טורים השלם, כרך ד (אורח חיים ד), ירושלים: מכון ירושלים, תשנ"ט); ז"ל

א(א),ג אין לשין אלא במים שלנו. בסוף פרק כל שעה (מב.) ופירש רש"י (ד"ה שלנו) מפני שבימי ניסן המעיינות חמין שעדיין ימות הגשמים הם כדאמרינן במי שהיה (צד:) בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולו של רקיע לפיכך כל העולם צונן ומעיינות חמין הילכך מלינן בלילה ומצטננין וכתב הרא"ש (סי' ל) וז"ל פירש רש"י מפני שבימי ניסן המעיינות חמין שעדיין הוא ימות הגשמים (וכו') וחמה מהלכת בשיפולי רקיע הילכך ממלא מבערב ומצטנן עד למחר כתב אבי העזרי (סי' תפה) לפי טעם זה השואבן בבוקר ומניחן עד הערב שפיר דמי אבל ר' אליעזר ממיץ (יראים השלם סי' נב עמ' 22) היה מפרש הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ הילכך אין להם תקנה אלא שלא יהו הלילה במחובר ולפי זה השואבן בתחלת הלילה מותרים מיד ואסור לשאבן אחר תחלת הלילה עכ"ל. ומתוך דברים אלו יתבאר לך שמה שכתב רבינו והשואבן בערב עם שקיעת החמה מותרים מיד אינו אלא לדעת ר' אליעזר ממיץ אבל לדעת רש"י לעולם אין להם היתר עד שיעבור עליהם י"ב שעות בתלוש:

וסמ"ג (לאוין עט לא:) כתב וז"ל כתב בה"ג (הל' פסח כט.) אסור למילש אלא במיא דבייתי מאי טעמא כיון דלא בייתי חבילי פירוש חמימי ומחממי ליה לעיסה דאמר רב יהודה (מב.) אשה לא תלוש אלא במים שלנו ודרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים הגרופים מן המולייר והיכא דעברה ולשה בהני דאמרן אסור למיכל מההוא נהמא דאיבעיא להו עברה ולשה מהו מר זוטרא שרי רב אשי אסר והלכתא כרב אשי עכ"ל למדנו מדבריהם דרב אשי דאסר אכולהו קאי אף אמים שלנו ולא כפירוש רש"י שפירש עברה ולשה דאחמין דוקא קאי ואומר ה"ר אליעזר ממיץ (שם יא.) דדוקא עברה שהזידה ולשה אבל אם שגגה ולשה מותר ולכתחלה לשין בהם היכא דלא אפשר כדקאמר בשילהי כל שעה (שם) דרש רב מתנה בפפוניא אשה לא תלוש אלא במים שלנו למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו לגביה ולא מצינו שהתענו מלאכול ופירש רש"י הטעם דמים שלנו לפי שהחמה מהלכת בימי ניסן שהוא עדיין מימות הגשמים בשיפולי רקיע ומעיינות רותחין ולפי טעמו השואבן בבוקר ומשהן עד הערב מותר ומההיא דפפוניא אין ראיה מעתה אך נראה לי הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הקרקע כחכמי אומות העולם בפרק מי שהיה טמא (צד:) ואמר רבי נראים דבריהם הלכך אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר ולפי זה הטעם השואבן בתחלת הלילה (מותרות) [מותרים] מיד ולפי זה הטעם אסור לאחר שאיבתן לאחר התחלת הלילה עכ"ל ה"ר אליעזר ממיץ. וה"ר יהודה ב"ר נתן פסק בפירושו מפסחים שאסור לאפות קודם עמוד השחר ואם אפו ראוי לאסור האפוי דאימור סוף הלילה גורם הצינון אמנם אין שייך איסור זה אלא לפירוש רש"י ולא לפירוש ה"ר אליעזר ממיץ עכ"ל סמ"ג:

והרב הגדול ה"ר אליהו מזרחי ז"ל (בביאורו לסמ"ג שם ט.) פירש....

וכתב עוד בשיפולו של רקיע....

וכתב עוד ומההיא דפפוניא אין ראיה מעתה....

וכתב עוד שהחמה מהלכת בלילה למטה מן הקרקע ורתיחתן אינה אלא בלילה בהיות השמש תחת הקרקע שאז מחמם התהום שהוא מקום הוייתן אבל ביום שהשמש למעלה מן הארץ ואינו רואה פני התהום הם צוננין בהכרח כדברי רבי שאמר בפרק מי שהיה טמא (שם) נראין דבריהם מדברינו שביום מעיינות צוננים ובלילה רותחין ואילו היה כדברינו היה ראוי שיהיו ביום ובלילה שוים ואדרבה שיהיו בלילה יותר צוננים מביום מפני שבלילה השמש הולך בשטח הגבנוניי של הרקיע ואינו רואה פני הארץ מחמת עובי הרקיע המפסיק בינו לבין הארץ וצריך לומר שהוא סובר שאם שאבן קודם תחלת הלילה בעוד השמש על הארץ אין ללוש בהם מפני שצריכים להיות ביום מחוברים בקרקע שהקרקע ביום קרה ומקררתן דאי לא תימא הכי אין ראיה מההיא דפפוניא כלל אף לדבריו דמצינן למימר שלשו מהמים שבבית שנשאבו ביום מכיון שלא היו בלילה במחובר דלדידיה אין צריך שהייה בכלי וכן נראה מלשון השואבן בתחלת הלילה דקאמר דמשמע הא אם שאבן קודם תחלת הלילה או אחריו לא:

וכתב עוד שאסור לאפות....

וכתב עוד אלא לפירוש רש"י ... עד כאן לשון הרב רבי אליהו מזרחי ז"ל ודרך כלל כוונתו לומר דלר' אליעזר ממיץ אם נשאבו מבעוד יום בעוד השמש על הארץ אין לשין בהם אפילו לנו כל הלילה:

ואני בעניי לא נראה לי כן ולפיכך הסכמתי לכתוב הטענות שהכריחוהו לרב ז"ל לפרש כן ואשיב ידי עליהם ואצרפם ואחרי כן אכתוב טענות המחזיקות סברתי....

ולי מהא לא איריא....

ואין לומר שהרב ז"ל סובר....

ועוד דעל כרחך כשאסרו חכמים ללוש במים שלא לנו....

ועוד דעד כאן לא אמרינן דקנסינן ליה בעבר ולש....

ועוד דהא דרבי אליעזר ממיץ דעליה קיימינן....

הלכך קושיית הרב ז"ל על ר' אליעזר ממיץ ליתא מכל הני טעמי:

אך מטעם קושיא אחרת....

ומעתה אבאר דעת הרב ז"ל ואחר כך אכתוב הטענות שהכריחוהו לפרש דלרבי אליעזר ממיץ כל שנשאבו בעוד השמש על הארץ אין לשין בהן אפילו לנו כל הלילה:

והנה סברת הרב ז"ל היא דבדין מים שנשאבו ביום אי אפשר להעלות על הדעת אלא אחת משתי חלוקות או שמותרים מיד כאילו נשאבו בתחלת הלילה או שדינן כנשאבו אחר תחלת הלילה וסובר הרב ז"ל דכל שנשאבו אחר תחלת הלילה אפילו עברו עליהם כמה לילות אין לשין בהן לעולם שהרי....

ועוד דגבי שהחמה מהלכת בלילה למטה מן הקרקע כתב וצריך לומר שהוא סובר שאם שאבן קודם תחלת הלילה בעוד השמש על הארץ אין ללוש בהן וכן נראה מלשון השואבן בתחלת הלילה דקאמר דמשמע הא אם שאבן קודם תחלת הלילה או אחריו לא עכ"ל הרי שהשוה קודם תחלת הלילה לאחר תחלת הלילה ולא חילק ביניהן ובקודם תחלת הלילה כבר נתבאר מתוך דבריו שהוא סובר שאפילו שהו כמה לילות אסור ללוש בהן וא"כ הוא הדין לנשאבו אחר תחלת הלילה ועוד דגבי מה שכתב סמ"ג אמנם אין שייך איסור זה אלא לפירוש רש"י ולא לפירוש רבי אליעזר ממיץ כתב אבל לפירוש רבי אליעזר ממיץ אם שאבן בתחלת הלילה (מותרות) [מותרים] מיד כל שכן קודם עמוד השחר (ואילו) [אם לא] שאבן בתחלת הלילה אין ללוש בהן אפילו לאחר עמוד השחר שהרי אין להם תקנה אלא אם כן שלא יהיו בלילה במחובר עכ"ל:

והכריחו לפרש כן מדקאמר....

ועוד מדקאמר הילכך אין להם תקנה....

ועוד מדקאמר ומההיא דפפוניא אין ראיה מעתה....

ועוד מדכתב סמ"ג על דברי ה"ר יהודה ב"ר נתן....

ועוד יש להכריח פירוש הרב ז"ל ממה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל י"ד (סי' ב) פירש רש"י שבימות ניסן המים חמין וכו' אבל ה"ר אליעזר ממיץ מפרש הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ והמעיינות רותחין בלילה ואין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר ולפי זה צריך לשאבן מיד בתחלת הלילה וכן עמא דבר לשאבן בין השמשות ואם העת הוא חם ישימם במרתף שהוא קר ואם העת קר ישימם באויר כי המרתף חם עכ"ל ומדכתב על דברי ר' אליעזר ממיץ ולפי זה צריך לשאבן מיד בתחלת הלילה משמע שאין תקנה לשאבן בעת אחר דאין לומר דכדי ללוש בהם מיד בוא דדבר עמא לשאוב בין השמשות דהא מדכתב ואם העת חם ישימם במרתף שהוא קר וכו' משמע דלאו ברוצים ללוש בהם מיד מיירי ואם כן מי מכריחם לשאוב בין השמשות ממש אלא ודאי טעמא הוי מפני שכל שלא נשאבו בין השמשות אין להם תקנה וכדברי הרב ז"ל:

אבל קשה על דבריו דאם כן....

ועוד דקאמר רבי אליעזר ממיץ....

ועוד שבהגהות מיימון פרק ה'....

לפיכך אני אומר דלפירוש רבי אליעזר ממיץ ג' חילוקים בדבר. נשאבו בין השמשות מותרים מיד. נשאבו אחר תחלת הלילה צריך להמתין עד שיעבור עליהם עוד יום ולילה. נשאבו ביום צריך להמתין שיעבור אותו יום ולילה שאחריו והיינו דקאמר אין לשין אלא במים שלנו כלומר אין לשין במים השאובין לשעתן בין שנשאבו ביום בין שנשאבו בלילה עד שילינו לילה אחת שלימה ויתקררו בקרירותה. וכשנשאבו אחר תחלת הלילה הטעם מבואר שהוא מפני שנתחממו בחום השמש המהלך תחת הקרקע ומחמם המים. וכשנשאבו ביום אף על פי שהקרקע הוא קר באותה שעה מכל מקום אינם מתקררין מרתיחתן עד שיעבור עליהם י"ב שעות וכיון שהעולם חם ביום והמים מתחממין בשעת שאיבתן על ידי תנועתן וכמו שכתבו הרי"ף (יב:) והר"ן (שם ד"ה דרש) אינם יוצאין מחימומם עד שיעבור עליהם לילה אחד ויתקררו בקרירותו אבל כשנשאבו בין השמשות אף על פי שמתחממין בשעת שאיבתן על ידי תנועתן סובר רבי אליעזר ממיץ שכיון שהעולם קר באותה שעה מיד הם מתקררים:

ולפי זה הא דקאמר השואבן....

והא דקאמר אין להם תקנה....

והא דקאמר ומההיא דפפוניא אין ראיה מעתה....

והא דכתב סמ"ג על דברי הריב"ן....

ומה שכתב הרא"ש על דברי רבי אליעזר ממיץ ולפי זה צריך לשאבן מיד בתחלת הלילה וכן מה שכתב דעמא דבר לשאבן בין השמשות לאו למימרא שלא ישאבו מבעוד יום אלא לומר שלא ישאבו אחר התחלת הלילה ודיברו בהווה שאין דרך להקדים ולשאוב ביום י"ג מאחר שיכולין לשאוב בליל י"ד דבליל י"ד מיירי הרא"ש שהרי כתב שם (סי' ג) ואחר שאיבת המים מיד בתחלת הלילה יבדוק החמץ וכן נראה מדברי רבינו ירוחם (נ"ה ח"ג מב סוע"ב) שעל דברי רבי אליעזר ממיץ כתב ולפי זה השואבן בתחלת הלילה מותרים מיד ואסור לשאבן אחר התחלת הלילה עכ"ל משמע דלא מיתסר אלא לאחר שאיבתן אחר התחלת הלילה אבל להקדים שאיבתן מבעוד יום שפיר דמי:

ואפשר לפרש עוד שדעת רבי אליעזר ממיץ שאם נשאבו ביום יש להם היתר על ידי לינת הלילה אבל כשנשאבו בלילה אין להם תקנה לעולם והטעם מפני שכשנשאבו ביום מאחר שאין השמש מהלך תחת הקרקע אינם חמים ביותר ומכל מקום מפני חום האויר הם מתחממין קצת בעת שאיבתן מחמת התנועה ולקרר אותו חימום מספקת לינת לילה אחת אבל כשנשאבו בלילה כיון שהחמה מהלכת תחת הקרקע מרתיח המים ביותר ושוב אינם מתקררים אפילו בלינת כמה לילות ואתי שפיר מה שכתב רבי אליעזר ממיץ אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר דמשמע שכל שהיו קצת מן הלילה במחובר אין להם תקנה לעולם כדמשמע מדברי הרב ז"ל זה דבר שאי אפשר בשום פנים כמו שהוכחתי:

ועדיין יש לדקדק במה שכתב סמ"ג....

אחר זמן רב מצאתי כתוב בתשובות הרשב"א....

תשובה מסתברא דוקא שלנו כל הלילה....

כתב סמ"ק בסימן (רכ"א) [רכ"ב]....

ולענין הלכה נקטינן לשאבן מבעוד יום או בין השמשות ואין לשין בהם עד שיעבור עליהם הלילה כולו:

וכתב אדוני אבי ז"ל וכן עמא דבר....

כתב רש"י בתשובה אין לשין אלא במים שלנו....

ב ומים המכונסין בקרקע הבנוי תחתיו וסביבותיו שקורים סיסטרנ"א היה נראה דמותר ללוש בהם סמוך לשאיבתן דהרי הם כמכונסין בכלי ואינם מרתיחין מחמת החמה המהלכת תחת הקרקע שהרי הבנין מפסיק בינם לקרקע וגם אין החמה מכה עליהם וכן כתב בארחות חיים (שם סוס"י צט) וז"ל בשם הראב"ד מצאתי כי מי הדות שהם קרים אין צריכים לינה ומותר ללוש בהם תיכף שנשאבו עכ"ל:

אבל הוגד לי שמים אלו בחורף הם חמין כמו מי באר ואם כן אין להקל בדבר אם לא בשעת הדחק: עכ"ל

"We knead [matzah] only with water that has sat the night [after being drawn]." [This halacha appears] at the end of Chapter Kol Sha'ah (Pesachim 42a). Rashi (ad loc., s.v. "Shelanu") explained [that this is because] during Nisan, the springs are hot, for it is still the rainy season; as it says in Chapter Mi Shehayah (Pesachim 94b): "During the rainy season the sun travels near the bottom of the sky, so the world is cold and the springs are hot." Therefore, we let the water sit overnight, and it cools. Rosh (Pesachim Chap. 3, #30) wrote, "Rashi explained [that this is because] during Nisan, the springs are hot, for it is still the rainy season, [when] the sun travels near the bottom of the sky; and that therefore one fills up [his container with water] in the evening, and the water cools until morning. Avi Ha'ezri (#485) wrote that based on this reason, one would be allowed to draw water in the morning and let it sit until evening [and then use it]. But Rabbi Eliezer of Metz (Yere'im Hashalem #52, p. 22) used to explain the reason as being that the sun travels beneath the earth at night, in which case there is no option but that the water spend the night disconnected from the ground. According to this view, water drawn at the beginning of the night may be used [in kneading] immediately, and it is forbidden to draw after the beginning of the night." From these statements, it should be clear to you that when [the Tur] writes that water drawn in the evening, at sunset, may be used [in kneading] immediately, he speaks only according to Rabbi Eliezer of Metz, but according to Rashi, water can never be eligible for use in matzah kneading until it has spent 12 hours disconnected from the ground. ...

Smag (Negative Commandment #79, 31b) wrote, "... Rabbi Eliezer of Metz says, ' ... Rashi explained that the reason [one must knead matzah dough only with] water that had sat the night after being drawn is that during Nisan, which is still part of the rainy season, the sun travels at the bottom edge of the sky, and [consequently] the springs are hot. ... [However,] it seems to me the reason is that the sun travels beneath the earth at night, as per the view of the gentile sages in Chapter Mi Shehayah Tamei (Pesachim 94b), [regarding which] Rabbi Yehudah Hanasi says [Pesachim 94b], "Their view is more probable [than that of the Jewish sages]." Therefore, the water must, after being drawn, sit specifically a night [and not just any 12-hour period] before being used for matzah-kneading. According to this reason, water drawn in the beginning of the night would be immediately permissible for matzah-kneading, and according to this reason, it is forbidden to delay drawing the water beyond the beginning of the night.'" ...

The halacha is that we draw the water while it is still day, or during twilight ("bein hashemashot"), and we do not knead with it until an entire night passes. ...

It would have seemed that one might knead immediately with water one had drawn from a cistern, for such water is equivalent to water collected in a vessel, and is not heated by the sun when it travels beneath the earth, since the [cistern's] structure [insulates] the water from the earth; nor does the sun strike it. So is it written in Orchot Chaim in the name of the Ra'avad....

But I was told that in the winter, such water is hot like well water. If so, one should not be lenient in this matter, except in difficult circumstances. [translation by HWMNBN]