Rav Sherira Gaon

(906-1006; Babylonia):

i. Otzar Hageonim, Gittin 68, #376 :

אוצר הגאונים, תשובות שעו – גיטין סח; ז"ל

ודשאלתון למיכתב לכון הני אסואתא דמי שאחזו קורדיקוס מן רב ושמואל עד פסאקא דמתניתין, האיך קיבלוהו ופירושו בלשון הגדים.  צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון וכחד חד קצירא אמרונין ולאו דברי מצוה אינון הילכך לא תסמכון על אלין אסותא וליכא דעביד מינהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה וליכא דליתי נפשיה לידי סבנה.  והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיה כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא.  וכולהו מילי לא צריכינא לפרושנון וטעמי ליכא לגלואינון אלא מילי דחזיננא דעמיקן עליכון התם.  עכ"ל

We must inform you that our Sages were not physicians.  They may mention medical matters which they noticed here and there in their time, but these are not meant to be a mitzvah. Therefore you should not rely on these cures and you should not practice them at all unless each item has been carefully investigated by medical experts who are certain that this procedure will do no harm and will cause no danger [to the patient]. This is what our ancestors have taught us, that none of these cures should be practiced, unless it is a known remedy and the one who uses it knows that it can cause no harm.  [translation in "Freedom to Interpret", by Rabbi Aryeh Carmell]

ii. As quoted in the responsum of Maharam Alashkar, cited in III-B-1.