Friday, April 28, 2006

Rambam

(Rabbi Moshe ben Maimon; 1135-1204; Spain-Morocco-Egypt):

i. The Guide for the Perplexed 3:14:

רמב"ם, מורה נבוכים ג, יד (תרגום על ידי ר' יוסף קאפח; ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב); ז"ל

ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו מעניני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות, ולא בגלל זה נאמר על דברים שמצאנו להם שהם מתאימים עם האמת שהם בלתי נכונים או שתאמו במקרה, אלא כל מה שאפשר לבאר דברי האדם כדי שיהא תואם את המציאות שהוכחה מציאותה הוא יותר עדיף ונכון לבעל הטבעים הנעלים ואיש הצדק. עכ"ל


You must, however, not expect that everything our Sages say respecting astronomical matters should agree with observation, for mathematics were not fully developed in those days; and their statements were not based on the authority of the Prophets, but on the knowledge which they either themselves possessed or derived from contemporary men of science. [translation of M. Friedländer, Second Ed., New York: Dover, 1956, p. 278]

ii. Letter to the sages of Montpellier:

רמב"ם, אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים (נמצא ב"אגרות הרמב"ם", מאת ר' יצחק שילת (הדפסה שלישית; ירושלים: הוצאת שילת – מעלה אדומים, תשנ"ה, כרך ב')); ז"ל

ודאתינן עלה מעקרא היא, שכל דברי החוזין בכוכבים שקר הן אצל כל בעלי מדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהם מראין שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם, שאין הדרך שיניח אדם הלכה למעשה ויהדר אפירכי ואשנויי, וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, ושכבר נתאמתו בראיות, וינער כפיו מהן, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים, שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותן הדברים רמז, או אמרן לפי שעה ומעשה שהיו לפניו. הלא תדעו שהרי כמה פסוקים מן התורה הקדושה אינן כפשטן, ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו – תרגמו המתרגם תרגום שהדעת סובלת. ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעינים לפנים הן ולא לאחור. וכבר הגדתי לכם את כל לבי בדבר זה. עכ"ל

All the words of the stargazers are lies in the opinion of all who are knowledgeable in science. I know that if you will search you may find isolated statements from the Sages of the Talmud and the Midrashim, which show that at the time of one's birth, the stars will cause him some specific circumstance. This should not be a problem; just as it is not proper to follow various obscure opinions when it comes to a matter of halakhah, so too it is not right to discard things which are reasonable and have been proven to be true, to reject them and base oneself on the words of an individual Sage who may have been unaware of the facts, or whose words may be an allusion [and not to be taken literally], or may only refer to a specific time or incident which happened to him. Certainly you know that many verses of the holy Torah are not to be taken literally; because it is known on the basis of common sense that they cannot be meant literally; [Onkelos] translated them in a logically acceptable manner. One should never reject one's common sense. [translation in Levi, The Science in Torah, p. 133]

iii. Mishneh Torah Hilchot Shechitah 10:12-13 (belongs to III-A-3):

רמב"ם, משנה תורה, הלכות שחיטה י, יב-יג (ירושלים: דפוס אופסט "פאר", תשל"ג); ז"ל

יב ואין להוסיף על טריפות אלו כלל. שכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה. ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות: יג וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך: עכ"ל

12. One may not under any circumstances add to this list of causes of terefah, for in the case of any other defect in an animal, beast, or bird, beyond those which the Sages of former generations have enumerated, and to which the contemporary Israelite courts of law have given their assent, it is possible for the animal to go on living, even if our own medical knowledge assures us that it cannot eventually survive.

13. Conversely, as regards the defects which the Sages have enumerated, concerning which they have said that they render the animal terefah, even if it should appear from our present knowledge of medicine that some of them are not fatal and that the animal can survive them, one must go only by what the Sages have enumerated, as it is said, according to the law which THEY shall teach thee (Deut. 17:11).

[translation from Louis I. Rabinowitz and Philip Grossman, The Code of Maimonides, Book V: The Book of Holiness (New Haven, CT: Yale University Press, 1965), p. 307]

(Reference from Voldie.)

iv. The Guide for the Perplexed 2:8 (belongs to III-B-1):

רמב"ם, מורה נבוכים ב, ח (תרגום על ידי ר' יוסף קאפח; ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב); ז"ל

מן ההשקפות הקדומות הנפוצות אצל הפילוסופים והמוני בני אדם, כי לתנועת הגלגלים קולות נוראים מאד ועצומים, והיתה ראיתם על כך במה שאמרו כי הגופים הקטנים אשר אצלינו אם נעו תנועה מהירה ישמע להם שאון עצום והד מחריד, כל שכן גופי השמש והירח והכוכבים כפי גדלם ומהירותם. וכל קבוצת פיתאגורס סבורים שיש להם קולות ערבים קצובים על אף גדלם כקצב לחני המוסיקי, והם נותנים סבות למה שאין אנו שומעים אותן הקולות הנוראים העצומים. והשקפה זו ידועה גם באומתנו, הנך רואה חכמים מתארים עוצם קול השמש בעת מרוצתה בכל יום בגלגל, וכך מתחייב בכל. אבל ארסטו דוחה את זה ומבאר שאין להן קול, אתה תמצא את זה בספרו על השמים, ומשם תבין את זה, ואל יהא מוזר בעיניך שהשקפת ארסטו חולקת על השקפת חכמים ז"ל בזה, כי השקפה זו כלומר אם יש להן קולות נספחת לדעה גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכבר ידעת שהכריעו השקפת חכמי אומות העולם על השקפתם בענינים הללו של התכונה, והוא אמרם בפירוש "ונצחו חכמי אומות העולם". וזה נכון, כי הדברים העיוניים לא דבר בהם כל מי שדבר אלא כפי שהביאו אליו העיון, ולפיכך צריך לסבור מה שנתקיימה ההוכחה עליו. עכ"ל


It is one of the ancient beliefs, both among the philosophers and other people, that the motions of the spheres produced mighty and fearful sounds. ... This belief is also widespread in our nation. Thus our Sages describe the greatness of the sound produced by the sun in the daily circuit in its orbit. ... Aristotle, however, rejects this, and holds that they produce no sounds. ... You must not find it strange that Aristotle differs here from the opinion of our Sages. The theory of the music of the spheres is connected with the theory of the motion of the stars in a fixed sphere, and our Sages have, in this astronomical question, abandoned their own theory in favour of the theory of others. Thus, it is distinctly stated, "The wise men of other nations have defeated the wise men of Israel." It is quite right that our Sages have abandoned their own theory; for speculative matters every one treats according to the results of his own study, and every one accepts that which appears to him established by proof. [translation of M. Friedländer, Second Ed., New York: Dover, 1956, p. 163]

v. Mishneh Torah Hilchot Kiddush Hachodesh 9:1 (belongs to III-B-2):

רמב"ם, משנה תורה, הלכות קדוש החדש ט, א (ירושלים: מהדורת שבתי פרנקל, תשס"ה); ז"ל

שנת החמה יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שלש מאות חמשה וששים יום ורביע יום שהוא שש שעות. ויש מהן שאומרים שהוא פחות מרביע היום. וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה: עכ"ל

As to the solar year, there are certain Jewish Sages who have held that it consists of 365 days and one quarter of a day, which is six hours, while some have held that the fraction is less than a quarter of a day. And the same disagreement may be found also among the Greek and Persian scholars. [translation from Solomon Gandz, The Code of Maimonides, Book III, Treatise 8: Sanctification of the New Moon (New Haven, CT: Yale University Press, 1956)]

According to Landa: Torah and Science, p. 156-158, the latter of the two opinions quoted by Rambam does not actually appear in the Talmud, in which case this source actually belongs to III-A-2.

vi. Mishneh Torah Hilchot Kiddush Hachodesh 17:24 (belongs to III-B-3):

רמב"ם, משנה תורה, הלכות קדוש החדש יז, כד (ירושלים: מהדורת שבתי פרנקל, תשס"ה); ז"ל

וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין. והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים. והראיה על כל דבר ודבר. היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע: עכ"ל

As regards the logic for all these calculations – why we have to add a particular figure or deduct it, how all these rules originated, and how they were discovered and proved – all this is part of the science of astronomy and mathematics, about which many books have been composed by Greek sages – books that are still available to the scholars of our time. But the books which had been composed by the Sages of Israel, of the tribe of Issachar, who lived in the time of the Prophets, have not come down to us. But since all these rules have been established by sound and clear proofs, free from any flaw and irrefutable, we need not be concerned about the identity of their authors, whether they were Hebrew Prophets or gentile sages. For when we have to do with rules and propositions which have been demonstrated by good reasons and have been verified to be true by sound and flawless proofs, we rely [not] upon the author who has discovered them or has transmitted them [but on] his demonstrated proofs and verified reasoning. [Translation from Solomon Gandz, The Code of Maimonides, Book III, Treatise 8: Sanctification of the New Moon (New Haven, CT: Yale University Press, 1956). Note that the translation has been slightly modified to correspond to the Hebrew Frankel edition's revised text: words within square brackets are not in the original translation, and the bracketed words "but on" replace the original "only because of".]

(Reference from Levi, Facing Current Challenges, p. 232.)

vii. Introduction to Mishna Commentary (belongs to Appendix). Rambam explains herein that a prophet has no greater knowledge of Torah law than any other Torah scholar.

רמב"ם, פירוש המשניות (תרגום ר' יוסף קאפח), הקדמה (משנה עם פירוש הרמב"ם; ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ג); ז"ל

ודע, שהנבואה לא תועיל בעיון בפירושי התורה ולמידת הדינים בי"ג מדות, אלא מה שיעשה יהושע ופינחס בעניני העיון והדין הוא מה שיעשה רבינא ורב אשי. אבל לשאלת מה הוא יתרון הנביא ופעולתו במצות הרי הוא חי נפשי מן היסודות הגדולים והעצומים שעליהם משען הדת ויסודו....

והנני מביא לך משל על פי הכלל הזה שתדון בו בכל המצות. נביא שכבר התאמתה נבואתו אצלינו כמו שביארנו, יאמר לנו ביום השבת שנקום כולנו נשים ואנשים ונבעיר אש ונעשה בה כלי זין ונחגרם ונלחם באנשי מקום פלוני היום שהוא שבת ונבוז ממונם ונכבוש נשותיהם, חייבים אנחנו המצווים בתורת משה לקום מיד, בלי להתמהמה במה שצונו, ונעשה כל אשר יצוה בזריזות וחריצות בלי פקפוק ובלי עכוב, ונאמין בכל מה שנעשה באותו היום שהוא שבת מהבערת האש ועשיית המלאכות והמלחמה וההרג שהיא מצוה, שעליה נקוה גמול מאת ה' לפי ששמענו לדברי הנביא שמצות עשה לשמוע לדבריו כמו שצונו ה' על ידי משה אליו תשמעון, ובא בקבלה בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מע"ז, שאם יאמר לנו עבדו היום בלבד לצורה זו, או קטרו לכוכב זה בשעה זו בלבד הרי זה נהרג, ואין שומעין לו. אבל אדם שרואה את עצמו לפי דמיונו צדיק וישר והוא זקן וישיש, ויאמר הנני זקן מאד, ואני כבר בן כך וכך שנים ולא עברתי על שום מצוה מן המצות כלל, ואיך אקום היום שהוא שבת ואעבור על אסור סקילה ואלך למלחמה, ואני לא אוסיף ולא אגרע ויש אחרים במקומי, ובני אדם רבים שיקיימו את הצווי הזה, הרי אותו האיש עבר על דבר ה' והוא חייב מיתה בידי שמים על שעבר על מה שצוהו הנביא, ומי שצוה לשבות הוא שצוה לקיים דברי כל נביא ומה שיקבע, והעובר על צוויו חייב כמו שאמרנו, והוא אמרו יתעלה והוא האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו. אולם הקושר קשר שלקיימא ביום השבת הזה בשעת עשייתו מלאכות אלו ואינו צריך לקשר זה לשום עזר במה שצוה הנביא הרי זה חייב סקילה. והנביא הזה עצמו שצונו במה שצונו לעשות ביום זה שהוא שבת, וקיימנו דבריו, אם יאמר שתחום שבת אלפים פחות אמה או אלפים ואמה ויחס הדבר מצד הנבואה לא שנראה לו בדרך העיון והדין הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק. ועל דרך זו תדון בכל אשר יצוך הנביא. וכל מה שתמצא במקרא מדברי הנביאים נגד מצוה מן המצות הנה היסוד הזה מפתח לכולם. ובזה בלבד נבדל הנביא משאר בני אדם בתורה, אבל בעיון ובדין ובחקירה בדיני התורה הרי הוא כשאר החכמים הדומים לו שאינם נביאים, ואם יפרש איזה פירוש, ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון אין שומעין לו, אלא אפילו אלף נביאים שכולם כאליהו ואלישע פירשו איזה פירוש, ואלף חכמים וחכם פירשו היפך אותו הפירוש אחרי רבים להטות, ועושים כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי האלף נביאים המופלגים, וכך אומרים חז"ל האל[ק]ים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא הוה צינתא ליה ולא שמענא מניה. ואמרו עוד אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, בסנדל אין שומעין לו. כוונתם בכך שאין תוספת וגרעון בתורה מצד הנבואה בשום פנים. וכן אם אמר הנביא שה' אמר לו כי הפסק במצוה פלונית כך, ושדינו של פלוני הוא הנכון, הרי אותו הנביא נהרג לפי שהוא נביא שקר כמו שביארנו, לפי שאין תורה אחרי השליח הראשון ואין תוספת ואין גרעון, לא בשמים היא. ולא המחנו ה' אל הנביאים אלא המחנו אל החכמים בעלי הדין, לא אמר ובאת אל הנביא, אלא אמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. וכבר האריכו חכמים בענין זה מאד מאד והוא הנכון. עכ"ל

Know that prophecy does not contribute to the analysis of the explanations of the Torah and the derivation of the laws via the 13 hermeneutical rules; Joshua and Pinchas went about matters of study and law in the same manner as Ravina and Rav Ashi....

Regarding [temporary suspensions of law] alone is the prophet distinct from everyone else in matters of Torah; but he is like every non-prophet comparable to him regarding study, law and investigation into the laws of the Torah. If he offers a certain explanation, and a non-prophet offers a different one, and the prophet says, "God told me this explanation, and it is the correct one," we do not listen to him. Even if one thousand prophets, all like Elijah and Elisha, offer one explanation, and one thousand and one [non-prophet] sages offer a different explanation, we follow the majority, and act as per the one thousand and one sages, not the one thousand tremendous prophets. So said Chazal: "By God, if Joshua bin Nun said this to me with his own mouth, I would not have listened to him, not accepted it from him;" and they said: "If Elijah came and said that chalitza is done with a shoe [as per the halacha], we would listen to him; [but if he said it is done] with a sandal, we would not listen to him." Their intention in these statements was that prophecy neither contributes to nor detracts from Torah study in any way. ... God did not refer us to the prophets, but to the sages, scholars of the law, as the experts; he said not, "You shall go to the prophet [for legal matters]," but "You shall go to the priests, the Levites, and to the judge." [translation by HWMNBN]

(Reference from De' Rossi, Me'or Einayim, Part II, Chap. 14, p. 269, fn. 16 (Weinberg ed.))

7 comments:

DNA said...

rambam hilchos shechita (perek yud?)

He Who Must Not Be Named said...

Could you elaborate? The chapter is obviously relevant to the general topic, but I think it neither belongs in this list nor contradicts it. What do you have in mind?

He Who Must Not Be Named said...

Now I understand. Thanks.

Anonymous said...

regarding the Rambam in Hilchos Shechitah, please note that the chazon ish (I think in yoreh daeh chapter 5:3) explains the Rambam to mean that the Torah fixed treifos according what was a treifah then,not now.

so that Rambam would not be relevant.

He Who Must Not Be Named said...

It sounds like the Chazon Ish is assuming that according to Rambam, the conditions rendering an animal incapable of living more than a year changed from the time of Chazal to Rambam's time. With all due respect to the Chazon Ish, I don't see any hint to that idea in the Rambam. To me the Rambam seems to imply that Chazal's veterinarians had less advanced veterinary knowledge than did those in his own time, and that consequently, certain conditions that really do not - in theory - render an animal tereifah were ruled by Chazal to do so; but that despite the post-Chazal advances in veterinary science, Chazal's rulings in this matter are still binding, because of "Al pi hatorah asher yorucha."

This reading of the Rambam is quite consistent with Rambam's attitude toward Chazal and science, as evidenced by the other sources in this post.

Anonymous said...

Actually you should notice that the Rambam himself in this very piece seems to mention that the facts might not be like what seems to be so according to science. In the firsth paragraph he writes that the animal will continue living despite our medical knowledge that it won't. The words don't seem to be referring to the contention of the Jewish Sages because there is no SHE-efshar or DE-efshar. If so, the Chazon Ish is most certainly correct and well supported by the text.

DES said...

Anonymous--

I understand how you are reading the text and you have a legitimate argument. I prefer my interpretation of the text, where "va-afilu noda lanu" means "even if we are convinced" (which allows for the possibility of error), rather than "even if we know for certain" (which does not allow for error), because according to you/Chazon Ish, the Rambam is leaving out a central and non-obvious (especially for him) piece of information -- that nature changed between the time of Chazal and his era. But this is why I classified the source in question as merely "suggestive."