Bach

(Rabbi Yoel Sirkis; 1561-1640; Poland), Bayit Chadash, Orach Chaim 455:1-4. The Bach quotes and factors into his halachic rulings the opinion of Rabbi Eliezer of Metz, which is based on the assumption that the gentile sages, and not Chazal, were correct about the path the sun takes at night. Compare Yere'im #52 (under the heading "Rabbi Eliezer of Metz", in section III-B-1). The Bach's discussion is long and involved, and I have not translated it.

ב"ח (בית חדש – ר' יואל סירקיש), אורח חיים תנה, א-ד (בספר ארבעה טורים השלם, כרך ד (אורח חיים ד), ירושלים: מכון ירושלים, תשנ"ט); ז"ל

א אין לשין אלא במים שלנו. מימרא דרב יהודה בסוף פרק כל שעה ודרשה רב מתנה בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה אמר להו אנא דבייתי קאמינא ופירש רש"י שבימי ניסן עדיין ימות הגשמים והמעיינות חמין מפני שהחמה מהלכת בשיפולו של רקיע לפיכך כל העולם צונן והמעיינות חמין הילכך מלינן בלילה ומצטננין:

וכתב הסמ"ג דאומר ה"ר אליעזר ממיץ דלכתחלה לשין במים שלא לנו היכא דלא אפשר כדמשמע מההיא דפפוניא שלא מצינו שהתענו מלאכול ופירש רש"י הטעם דמים שלנו לפי שהחמה מהלכת וכו' ולפי טעמו השואבן בבוקר ומשהן עד הערב מותר ומההיא דפפוניא אין ראיה מעתה אך נראה לי הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הרקיע הילכך אין להם תקנה אלא אם כן שלא יהיו בלילה במחובר ולפי זה הטעם השואבן בתחלת הלילה מותרין מיד ולפי זה הטעם אסור לאחר שאיבתן לאחר התחלת הלילה עכ"ל ה"ר אליעזר ממיץ וה"ר יהודה בר נתן פסק שאסור לאפות קודם עמוד השחר ואם אפו ראוי לאסור האפוי דאימור סוף הלילה גורם הצינון אמנם אין שייך איסור זה אלא לפירוש רש"י ולא לפירוש ה"ר אליעזר ממיץ עכ"ל הסמ"ג משמע מלשונו דלה"ר אליעזר ממיץ אם נשאבו לאחר התחלת הלילה אין להם תקנה אבל אם נשאבו ביום ודאי יש להם תקנה בלינת הלילה שלאחריו ומעתה איכא ראיה מההיא דפפוניא דכיון דלא מצינו שהתענו מלאכול ולא היה אפשר להם ללוש מהמים שבבית שנשאבו בסתם דאיכא למיחש שמא נשאבו אחר התחלת הלילה שאין להם תקנה ומילתא דלא רמיא עליה דאינש עביד ולאו אדעתיה אי נמי נתערבו כל המים תוך אותן שנשאבו אחר התחלת הלילה שאין להם תקנה בעל כרחך דמותרין היכא דלא אפשר אבל לפירוש רש"י מצינו למימר שלשו מהמים שבבית שעברו עליהן י"ב שעות שבתוך הבתים נמצאים תמיד מים מיום ויומיים:

והקשה הב"י (קצט: ד"ה אך) דאף לה"ר אליעזר ממיץ אין ראיה....

ומדברי ה"ר אליהו מזרחי נמי מוכח דלה"ר אליעזר ממיץ אותן שנשאבו קודם התחלת הלילה מותרין לאחר לינת לילה שאחריו כדפרישית....

והא דכתב ה"ר אליהו מזרחי אצל שהחמה מהלכת בלילה תחת הרקיע וז"ל וצריך לומר שהוא סובר שאם שאבן קודם תחלת הלילה בעוד השמש על הארץ אין ללוש בהן וכו' אינו רוצה לומר דאין ללוש בהן כלל אלא אין ללוש בהם מיד קאמר ובא לבאר דלא נטעה לפרש לה"ר אליעזר ממיץ כיון דמתיר ללוש מיד בנשאבו בתחלת הלילה לפי שאז לא נכנסה החמה תחת הקרקע אם כן כל שכן דמותרין מיד בנשאבו ביום שהחמה בגובה על כן אמר דאסורין ללוש בהן מיד מפני שצריכין להיות ביום מחוברים בקרקע וכו' עד וכן נראה מלשון השואבן בתחלת הלילה וכו' דמשמע דוקא השואבן בתחלת הלילה הוא דמותרין מיד אבל קודם תחלת הלילה או אחריו אינן מותרין ומיהו איכא חילוק בינייהו דבלאחריו אין להן תקנה ובקודם יש להן תקנה לאחר לינה וכך היא דעת הרא"ש בתשובה שהביא ב"י (שם ד"ה ועוד יש להכריח) ושרי ליה מאריה לב"י שהבין מדברי ה"ר אליהו מזרחי דמפרש לה"ר אליעזר ממיץ דאף באותן שנשאבו ביום אין להם תקנה והשיג עליו דא"כ אין טעם כלל למ"ש אין לשין אלא במים שלנו ואין ספק דלא טעה בהא ה"ר אליהו מזרחי אלא כדפרישית:

עוד כתב ב"י (ר. ד"ה והא דקאמר ומההיא) לפרש....

עוד כתב ב"י (ר. ד"ה ועדין) וז"ל ויש לדקדק....

עוד כתב ב"י (קצט: ד"ה וכתב וד"ה ואני וד"ה ועוד דעל) להשיג על ה"ר אליהו מזרחי....

ב ומעתה נבוא לבאר דברי רבינו דמ"ש ולרש"י לאו דוקא שלנו וכו'. כן כתבו המחברים דלפי טעמו שהחמה מהלכת ביומי דניסן בשיפולי הרקיע והמעיינות רותחין בין ביום ובין בלילה ואין תקנה אלא להפרידם ממקום חיבורן להשהותן בכלי עד שיתקררו מרתיחתן וכל שלנו אפילו לילה קצר מותרין דאין להכחיש שהאויר קר בלילה יותר מביום ובסוף הלילה עיקר הצינון דאז רוח צפונית מנשבת כדכתב הסמ"ק (סי' רכב עמ' רכט) וכדמשמע לישנא דאין לשין אלא במים שלנו דמשמע דכל שלנו מותרין ואין מדקדקין בי"ב שעות אלא דבנשאבו מבעוד יום מדקדקין שיעבור עליהן י"ב שעות כדפרישית (סעי' א ד"ה עוד כתב ב"י וז"ל):

ג ומה שכתב ולפירוש ה"ר אליעזר ממיץ צריך שלא יהיו במחובר משנכנס הלילה וכו'. פירוש דאם הם במחובר משנכנס הלילה שוב אין להם תקנה אפילו עברו עליהן כמה ימים וכמה לילות שכבר נתחממו מחום השמש כשנכנסה תחת הקרקע שאז מתחמם התהום מקום הוייתן אבל אם נשאבו מבעוד יום ודאי יש להם היתר כשלנו הלילה שלאחריו כדפירשתי (סע' ב):

ומה שכתב שבלילה מעיינות רותחין. כן כתב בתשובת הרא"ש בלשון ה"ר אליעזר ממיץ שהביא לשם....

ד ומה שכתב וכתב הרא"ש וכן עמא דבר וכו'. כן כתב בתשובה לאחר שהביא פירוש רש"י ופירוש ה"ר אליעזר ממיץ ורצה לומר דכן עמא דבר להחמיר כה"ר אליעזר ממיץ שלא לשאבן אחר בין השמשות דאז אין להם תקנה כיון שהיו במחובר בתחלת הלילה וכבר נתבאר (סע' א) דבנשאבו מבעוד יום מותרין בין לפירוש רש"י ובין לפירוש ה"ר אליעזר ממיץ אכן בסמ"ק (סי' רכב עמ' רכט אות ט) כתב ויש מחמירין לאסור בנשאבו מבעוד יום אף כי לנו אחרי כן כל הלילה והיא דעת הריצב"א (עי' תוס' רבינו פרץ מב. ד"ה אשה) שהביא מהרי"ל (הל' מים דלישת המצות עמ' לא סי' יא) דצריך שיצטננו המים כ"ד שעות טרם שלשין בהן דהיינו שנצטננו י"ב שעות דיום בהיותם מחוברין בבאר למטה והשמש יצאה על הארץ למעלה ורחוקה מהן ולעת שקיעת החמה בערב כשנתחממו הבארות אז צריך לשאוב המים מקודם ויחזרו ויצטננו י"ב שעות הלילה למעלה כל זמן שהשמש למטה וא"כ כל כ"ד שעות נתרחקו המים מן השמש עד כאן דלפי זה אם נשאבו מבעוד יום לא נצטננו למטה בבאר י"ב שעות ואין כאן צינון כ"ד שעות ואף ע"ג דמלשון התלמוד משמע דאין לחוש לנשאבו מבעוד יום אם לנו הלילה מ"מ כיון שכתב בעל הלכות גדולות מצוה למימלי ביני שימשי וכוכבי אלמא דקבלה בידו שלא לשאבן [ביום] אף ע"פ שלנו ולפי זה הא דאמר אין לשין אלא במים שלנו ה"ל כאילו אמר אין לשין אלא במים שלנו שנשאבו בתחלת לילה ולנו שאותן נקראו מים שלנו בסתם דאילו בנשאבו מבעוד יום כיון שעמדו בבית גם מקצת היום לאו לנו מיקריין כנ"ל ליישב לבה"ג והריצב"א שנוהגין כל ישראל אחר דבריהם מיהו בדיעבד אם נשאבו מבעוד יום מותר ללוש בהם לכתחלה דהא לרש"י אין איסור כלל כשעברו עליהן י"ב שעות ומלשון הרי"ף (יב:) והרמב"ם (פ"ה הי"א) נמי מבואר דדוקא בו ביום שנשאבו אסורין אבל כשלנו הלילה שלאחריו מותרין וכך היא דעת הסמ"ק (סי' רכב עמ' רל הגהות הר"ף אות ט) ואפשר דאף בה"ג לא אמר לא אמר אלא למצוה ולא לאסור המים שנשאבו מבעוד יום שהרי אמר מצוה למימלי וכו' ולכן מותרין אפילו לכתחלה אם כבר נשאבו מבעוד יום ולנו ודלא כדמשמע בסמ"ק דיש מחמירין לאסור אף שכבר נשאבו מבעוד יום:

ועוד נראה לפי עניות דעתי דאף בנשאבו אחר התחלת הלילה מותרין כשלנו כל הלילה ואפילו לא עברו עליהן י"ב שעות משנשאבו דלא נמצא בפוסקים לאסור מים אלו אלא לפירוש ה"ר אליעזר ממיץ שאמר שאין להם תקנה והסמ"ק (שם עמ' רכט) שראה דבריו פסק דמותרין וזה לשונו ומורי הרב ר' יצחק אומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ועוד דהוה ליה למיתני שלנו כל הלילה אלא אין לינה רק מחצי הלילה עד עמוד השחר וכו' עכ"ל ואע"ג דהרא"ש ורבינו הוו בתראי טפי הביאו פירוש ה"ר אליעזר ממיץ וכתבו וכן עמא דבר אינו אלא לומר דלכתחלה יש לנהוג בחומרא זו שלא לשאוב אחר התחלת הלילה אבל לא לאסור אם נשאבו ועוד דהדעת נותנת דאף ה"ר אליעזר ממיץ שכתב וז"ל 'ולפי זה הטעם אסור לאחר שאיבתן לאחר התחלת הלילה' כמ"ש הסמ"ג לא היתה דעתו אלא דאסור לאחר לכתחלה אבל לא לאסרן דיעבד ומ"ש תחלה אין להם תקנה וכו' אינו אלא להוכיח דמים שלא לנו מותרין לכתחלה היכא דלא אפשר דאם לא כן קשה הלא המים הללו שלא לנו היו בלילה במחובר ואין להם תקנה ללוש בהן לכתחלה וא"כ היכא עבוד בפפוניא כמ"ש לעיל (סעי' א) עיי"ש ואע"פ דבמים שלא לנו קבעינן הלכתא בסמוך דאין ללוש בהן לכתחלה אפילו לא אפשר וכמקצת גאונים שאוסרין מכל מקום במים שנשאבו אחר התחלת הלילה מותרין כיון שלא נזכר איסור זה אלא בדברי ה"ר אליעזר ממיץ והוא עצמו פסק דמותר היכי דלא אפשר ואפילו לא עברו עליו י"ב שעות מותרין דשיעור י"ב שעות אינו אלא לפירוש רש"י ורש"י פסק דמים שלא לנו מותר ללוש בהן היכא דלא אפשר כמו שיתבאר בסמוך (סע' ז):

ומה שכתב ואם העת הוא חם וכו'. מדברי הרא"ש הוא וכ"כ האגודה (פ"ב סי' מא) דעינינו רואות דהמרתפות העמוקות חמין בחורף דהחמה מהלכת תחת הקרקע: עכ"ל