Chatam Sofer

(Rabbi Moshe Sofer; 1762-1839; Hungary):

i. Responsa Yoreh De'a 338, ppg. beginning "Venechezei anan":

שו"ת חתם סופר יורה דעה שלח (הוצאת ברוכמן ברוך); ז"ל

...
יקרתו הגיעני ונפשו היקרה בשאלתו נידון עיר א' שהרופא כהן ומנימוסי המדינה שאין המתים נקברים עד אחר שבדקו הרופא ומעיד עליו שנתיאש אחר נפלו אם מותר לכהן לכנס אפי' ליגע לבדוק כנ"ל וחפץ מעלתו להתיר ובנה יסודו על ב' דברים (א') אם הדור שלפנינו התירו הלנת מתים שהוא בעשה ול"ת והתירו משום ס' נפשות ה"ה יש להתיר כאן (ב') נתלה בש"ות בית יעקב שפלפל אם להתיר לכהן ליכנס לחולי גוסס:

הנה בקראי דברים אלו יוצאים מפה גברא דכוותיה עמדתי מרעיד ונבהל מאד מי הוא זה ואיזהו שהתיר בדור שלפנינו הלנת מתים ולהתיר ע"פ חכמי ישראל לא שמעתי ולא ראיתי והנה פר"מ נתלה באילן גדול בתשוב' יעב"ץ ח"ב ודמיונו וזכרונו כוזב לו כי לא נמצא שם כן אך בספרי המאספים ובס' בכורי עתים נמצא אגרות משנת תקל"ב שהחכם רמ"ד טען להתיר איסורן של חכמי ישראל באמרו כי רופאי זמנינו אמרו שאין נודע גבול המגביל בין חיים למות וא"א אלא בעיכול הבשר והביא ראיתו ממתני' סוף מסכתא נדה הזב והזבה והנדה וכו' מטמאים עד שיתעכל הבשר וכן פסק הרמב"ם ועוד מריש פרק ח' דמסכת שמחות שמבקרים על המתים עד שלשה ימים ופ"א חי אחד אחרי כן כ"ה שנים והוליד בנים וא"כ ק"ו ומה משום כבודו של מת מלינים להביא לו ארון ותכריכי' כ"שכ מפני פקוח נפשו וכתב מאז חפרו בכוכין והיה אפשר לדפוק על קברו אבל בזמנינו שקוברין בארץ ממש על כרחך להלינו אלו דבריו והאי חילוק בין קברים לכוכין הזכיר הפרישה בי"ד סי' שצ"ד ובש"ך שם סק"ב.

אך הגאון מו"ה יעב"ץ מחה לי' אמוחא מאה עוכלי בעוכלא ולא נשא לו פנים וגם אגרות מהרב המ"ץ דשיוארין יע"ש כי היטב דיבר הרב ההוא ומעתה לא ידעתי מאן ספון מאן חשוב להתיר וכמדומה לי הואיל במדינת קיסר יר"ה הורגלו להלין מטעם המלך וגדוליו נשכח הדבר עד שחשבוהו לדין תורה:

ונחזי אנן הנה בלי ספק כשאמרה התורה כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת וכו' לא תלין וכו' כי קבור תקברנו והעובר על זה בשום מת עובר על עשה ול"ת ע"כ אז נמסר לנו שיעור מיתה אולי הי' אז מסורת מבעלי טבעיים הראשונים אע"פ שנשכח מרופאי זמנינו ועליהם סמכו חז"ל בהרבה עניני' מעניני התורה כמבואר פר"ע פ"ה ע"א וסמכו על קרא לא תסיג גבול ריעך אשר גבלו ראשונים או אם לא היה להם מסורת מהטבעיים ע"כ קבל מרע"ה השיעור מהל"מ או שסמכו עצמן אקרא כל אשר רוח חיים באפו דהכל תלוי בנשימת האף וכמבואר ביומא פ"ה ע"א ופסקו רמב"ם וטוש"ע: ... עכ"ל

Let us see. Doubtless, when the Torah stated, "When a man commits a capital crime and is executed... you shall not leave his corpse [out] overnight... rather, you shall bury him," and that one who violates this command [to bury on the same day] with respect to any corpse violates a positive and a negative commandment, [the maximum period of time during which a living person could exhibit no life signs] must have been to given us then as well. Perhaps it was a tradition from the earliest naturalists – even though it has been lost to the physicians of our times – for Chazal relied upon [those early naturalists] for numerous Torah-related purposes, as is explained in chapter "Rabbi Akiva", [Shabbat] 85a, [where it is recorded that] they based themselves on the verse "Do not infringe upon the boundary of your fellow that the early ones defined" [– "that the early ones defined" being interpreted there as an instruction to the sages to rely on the horticultural knowledge of the early Canaanite inhabitants of the land of Israel for the halachic definition of mixed crops]. Or, if they had no such tradition from the naturalists, then either Moses must have learned [the amount of time] from God at Sinai, or [the sages] relied on the verse, "Everything with the breath of life in its nose," to teach that [life] is entirely dependent on breath. [translation by HWMNBN]

The Chasam Sofer makes similar statements elsewhere in his responsa.

(Reference from Levi, Facing Current Challenges, Chap. 33, fn. 29)

ii. Responsa Even Ha'ezer 1:30, ppg. beginning "Vechol shekein benidon shelefaneinu":

שו"ת חתם סופר אבן העזר א, ל (הוצאת ברוכמן ברוך); ז"ל

וא"כ בדמהר"י מינץ לא הי' מי שישכור מינקת להילד כמבואר שם באריכות דבריו התיר משום יצאה לתרבות רעה מכ"ש הכא דאיכא בעל עשיר וירא שמים ורוצה להשליש מעות להספיק מינקתו עד סוף כ"ד חדש רק משום חששא דלמא הדרא בי' והתינק כבר יצא מידי סכנה לפי רוב הולדות פשיטא דחששא דקילקל התינק הוי חששא גדולה וקילקול עצום שיבוא למקום שרוב בואיה לא ישובון ולא ישיגו אורחת חיים פשיטא דעדיף שתנשא לבעל הזה והבעל עכ"פ יחייב עצמו להשליש סך מה להספיק מלמד לילד הזה עד שיהי' בן י"ג שנים ויעמוד על דעת עצמו כדי שיתגדל על ברכי חכמים והנקה זו עדיפא לי' מחלב ודבש:

וכ"ש בנידון שלפנינו שהרופאי' אמרו שההנקה היא סכנה לה ולולד אע"ג דבעלמא אין האמנה להרופא אלא לספק עלינו ויהי' ספק פ"נ דדוחה שבת ויה"כ ובכמה תשובת השייכות להלכות נדה ביארתי לפענ"ד סמכו חז"ל על הרופאים על דרך כלל כגון שאמרו דאיכא במציאות שיהי' לאשה שומא במעיה שממנו מפלת כמין שערות והאמינם על טבע זו כדרך שאמרו חז"ל בשבת פר"ע לענין יניקת כלאי' אל תסיג גבול אשר גבלו הראשונים כי הי' חכמים בטבע עולם ואנו מאמינים להם על הכלל אבל לשפוט על הפרט על הגוף הזה של אשה זו שיש לה שומא לזה אין אנו מאמיני' אולי טועה בדמיונו ואין דבריו פועלין אלא לספק לנו הדבר וספק פ"נ דוחה אבל להתיר אשה לבעלה מספק לא ע"כ הצריכו חז"ל להטיל למים לראות אם נימוחו ואע"ג דדם יבש נמי טמא מ"מ כיון דרוב הדם נימוח והאי אינו נימוח וכבר ידענו מהרופאים דאיכא איתתא דאית לה שומא א"כ נימא גם האשה הזאת היא מאותן המועט כדי שלא להוציא דם זה מהרוב שנימוח ושם ביארתי ליישב קושי' הרא"ש בתשו' [עיין ח"ס יו"ד סי' קנ"ח]: ... עכ"ל

In several responsa regarding the halachot of niddah I have explained [that] in my humble opinion Chazal relied on the physicians regarding general [physiological] principles. For example, [the physicians] said that it is possible for a woman to have a wart in her innards from which she produces a sort of hair, and [Chazal] believed them about this natural property just as Chazal [believed the Canaanite naturalists] about the drawing of ground water by [mixed] plants, [as is recorded] in [tractate] Shabbat, chapter "Rabbi Akiva" (85a), ... because [the Canaanite naturalists] were wise in natural laws; and we believe [gentile scientists] about general principles. [translation by HWMNBN]

See also the end of that paragraph, and Teshuvos Even Ha'ezer 2:61, third-last paragraph (beginning "Vehineh").

iii. Responsa Even Ha'ezer 1:17, especially the paragraph beginning "Vehineh rabbeinu tam he'id". He suggests there that Rabbeinu Tam was of the same opinion:

שו"ת חתם סופר אבן העזר א, יז (הוצאת ברוכמן ברוך); ז"ל

...
דשאילנא קדמייכון ע"ד פלוני שנולד לו חולי בביעא ימנית עד שנתעבה ונתגדל ונעשה כגודל ככר לחם וחתכוהו הרופאים ונטלוהו מן הכיס והבטיחוהו שיכול להוליד והעמידוהו על בריו ונרגש עתה בימין שנשאר דבר קטן כעין פול ופר"מ ירד לעומק ים וצלל במי הפלפול ובקש ממני לחות דעתי הקלושה היות כי לירד לעומק דעת הפוסקים ראשונים הכל תלוי בלשון הירושלמי פ' הערל ואיננו מצוי ביד כל אדם ע"כ העתקתיו פה הצריך לענינינו ואפרשהו כיד ה' עלי עם פלפלת כ"ש וממילא רווחא שמעתתא בעזה"י אשר ממנו אשאל סעד לתומכני להעמדני על האמת:

ירושלמי ד"ה לא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה אפילו יבשה אפי' חסרה תני רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא סריס חמה אמר ר' יוסי שמעתי הלכה כר"י בשר"י בן ברוקה ולית אנא ידע מן מה שמעית א"ר אימי לא הוה ר"י שמע לה מן בר נש זעיר שמואל אמר אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו ר' חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן אמר ר' יודין בר חנין ובלבד של ימין אתא עובדא קומי רבי אימי אמר לה אין ברתי דאת שרייה ליה אלא הוי ידעת דלא מוליד והוה ר' זעירא מקלס לה דו משים מילתא על בריא פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ואית תניי תני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף לה מממזר לא יבוא ממזר לא יבוא פצוע דכא מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכא בידי אדם מאן דאמר בין בידי אדם ובין בידי שמים פסול מין לי' אמר רבי מנא מהכא לא יבוא פצוע דכא לעולם אמר רבי יוסי בי רבי בון עוד הוא יליף לה מממזר לא יבוא ממזר לא יבוא פצוע דכא מה ממזר בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים וממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים הוין בעי מימר מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בר ברוקה מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול כרבנן אמר ר' אחאי בר פפי קומי ר' זעירה כולה דרבנן הרי שעלתה חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים. עכ"ל הירושלמי הנ"ל:

וזה ביאורו של ירושלמי הך ברייתא תני ר"י בנו של ריב"ב היא בריתא בפ"ע המתחלת כך ולא הוזכר בה ת"ק והי' אפשר לומר דלא מיירי כלל לענין פסול קהל אלא לענין חולץ וחולצין לאשתו קאמר שאם נולד כך בביצה א' איננו מוליד והוא בכלל סריס חמה דר"ע דמתני' יבמות ע"ט ע"ב והו"מ למימר על זה קאמר הלכה כריב"ב משו"ה מייתי עלה דשמואל אמר אם יבוא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ואמר ר' חונה דו סבר כר"י בנו של ריב"ב וש"מ דשמואל הוה מפרש דברי ר"י בנו שריב"ב לענין הכשר ביאתו בקהל ומיירי באופן שבשני ביצים הי' פסול וקמ"ל אעפ"י דבעל ביצה א' שאינו מוליד מ"מ כשר הוא בקהל והלכה כותי' ובזה ניחא לן מה דלא אמר שמואל סתם הלכה כר"י בשריב"ב כדאמר ר' יוסי באמת אע"כ משום דהוה אפשר לפרש כנ"ל משו"ה הוצרך לומר בפירוש שמכשיר ביצה א' עיי' שלהי מגלה מדקדק הש"ס כי האי גוני וכן במנחות ל' ע"ב לימא מר הלכה כמר ע"ש ור' יוסי דאמר סתם הלכה כר"י ברישב"ב אפשר אבריתא דמיירי ש"ס דילן היא שינויי בתוספתא פ' יוד דיבמות ושם מפורש בדברי ת"ק דקאי אפסול קהל ושמואל קאי אבריתא דירושלמי דהוה ס"ד לפרש כנ"ל לכן הוצרך לפרש דבריו מ"מ מבואר דס"ד אינו מוליד ובירושלמי מפרש הטעם מדלא מנה דורו' ובש"ס דילן דחי דלמא למיסר ברי' ונ"ל דסמוך עצמו אילפותא דממזר דלית לי' תקנתא לבוא בקהל ה"נ פ"ד וע"כ הא דלא מנה דורו משום דלא אפשר שהרי אינו מוליד דאי להתר ברי' לא הוה דומה לממזר:

והנה ר"ת העיד שראה כמה ב"א שניטל ביצה א' והולידו וקשה לומר על כל כך ב"א צא וחזור על בניהם כי ממזרים הם כי בש"ס קאי על אדם פרטי אבל לומר כן על רבת בני עמנו הי' קשה בעיני ר"ת לומר כן ועיי' לשונו בס' הישר סי' י"ב והנה הדבר תמוה כיון שבירושלמי קאמר שאינו מוליד איה עדותו של ר"ת ובאמת ראינו כן גם בזמנינו ועיי' תשו' הגאון מהרש"ח בעל תוס' חדשים שבס' אגרות בקורת. ויראה ודאי להרמב"ם וסיעתו דס"ל דניטל ביצה א' בידי אדם פסול א"כ ע"כ מקובל בידינו מסיני שאינו מוליד דכלל גדול כל שמוליד אינו פסול אע"כ שאינו מוליד א"כ כל העדויות לא יזיזו זיז כל שהוא מתורתינו וקבלתינו האמתיו' ואלו הי' שום מציאות רפואה למכתו לא היה שתיק מרע"ה מיני' וכדאמרי' גבי טריפות אפי' ירבה כחול ימים לא יניח קבלה אמתיות שבידינו אבל ר"ת נראה לו לפרש הסוגי' שיהי' ניטל א' בידי אדם כשר א"כ לא אמר בי' מרע"ה מידי אם מוליד או אינו מוליד והוא מהלכות הרופאים ויכול להיות בימי חכמי התלמוד לא ידעו רופאים להזהר ליטול ביצה א' באופן שיוליד ועכשיו אכשר דרא בהא וגדולה מזה בתוס' פא"ט מ"ז ע"א ד"ה כל הני ע"ש וברא"ש פ"ח דיבמות משמע קצת כן בדעת ר"ת: ... עכ"ל

It seemed more probable to Rabbeinu Tam that a man who had had one of his testicles surgically removed was permitted to marry a [full-blooded] Jew, which means that Moses said nothing about whether such a man is fertile or not, and it is one of the "halachot of physicians;" and it could be that in the days of the sages of the Talmud physicians did not know how to remove one testicle [from a man] in a way that would leave him fertile, and now [our] generation has improved in this area.... [translation by HWMNBN]