Rabbeinu Yerucham

(ben Meshullam; c. 1280-1350; Provence-Spain), Toledot Adam Vechavah, Netiv V, Part 3:

רבינו ירוחם, תולדות אדם וחוה, נתיב ה, חלק ג (פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר-אילן, גירסה 11 (2003)); ז"ל

אשה לא תלוש אלא במים שלנו כלומר שלנו בלילה כך פשוט בפסחים פרש"י משום שבימי ניסן המעינות חמין שעדין הוא ימות הגשמים וחמה מהלכ' בשיפולי הרקיע ולפי' ממלא מבערב ומצטנן עד למחר וכתב אבי' העזרי לפי טעם זה השואבן בבקר ומניחן עד הערב מותר א"נ שואבן מהנהרות והרבי אליעזר ממיץ כתב לפי שחמה מהלכת בלילה תחת הארץ כחכמי אומות העולם שנראין דבריה' ולפ"ז אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחוב' ולפ"ז השואבן בתחלת הלילה מותרים מיד ואסור לשואבן אחר התחלת הלילה ומנהג כשר של ראשונים שהיו ממלאים אותם מהנהרות בתחלת ליל י"ד שהמעיינות ובורות רותחין אבל לא נהרות כדאמרינן בפרק מי שהיה טמא כד' שבילין החמה וכו' אלמא בניסן אינה מהלכ' במים וכתוב בתשובת רש"י אין לשין אלא במים שלנו שחשו חכמי' לרוב עיירות שאין להם אלא מי בורות ובורות הנובעים הם רותחין ומשמע דבנהרות ליכא למיחש למידי ומיהו אין לפרוץ גדר של ראשונים עכ"ל הר"בי אליעזר ממיץ. עכ"ל

Rabbi Eliezer of Metz explained that [one must knead matzah dough only with water that had sat the night after being drawn] because the sun travels beneath the earth at night, as say the gentile sages, whose view is probably correct [in contrast to the Jewish sages']. Therefore, the water must, after being drawn, sit specifically a night [and not just any 12-hour period] before being used for matzah-kneading. According to this reason, water drawn in the beginning of the night would be immediately permissible for matzah-kneading, and it is forbidden to delay drawing the water beyond the beginning of the night. [translation by HWMNBN]