Rabbi Eliyahu Dessler

Rabbi Eliyahu Dessler (1891-1954; Poland-UK-Israel), according to Michtav Mei'eliyahu, Vol. IV, p. 355, note 4. Note that the quotation of Rabbi Dessler is limited to the first paragraph only; the suggestions in the second paragraph are presented not as those of Rabbi Dessler but as those of the editor, Rabbi Aryeh Carmell (listed in III-A-1). (I have for this reason translated, in this section about Rabbi Dessler, only the first paragraph.) Note also that Rabbi Carmell’s suggestions are premised upon Rabbi Dessler’s assumption that the specific scientific explanations Chazal gave for these halachot were incorrect, being based on the (flawed) science of their times – notwithstanding that the halachot themselves were correct, and based, ultimately, upon valid scientific considerations.

מכתב מאליהו, כרך ד, עמוד 355, הערה 4 (ירושלים, תש"ס); ז"ל

ראיתי לרשום כאן מה ששמעתי בפירוש מפי"ק של אדמו"ר זצ"ל כשנשאל על אודות דינים אחדים שהטעמים שניתנו להם אינם לפי המציאות שנתגלה במחקר הטבעי בדורות האחרונים, והרי הם עתה בגדר מה שהגמרא שואלת בכמה מקומות "והא קחזינן דלאו הכי הוא". שלוש דוגמאות נידונו אז: (א) הא דיש דרוסה לחתול ולא לכלב, שהגמרא מסבירה שזה משום שהחתול מטיל ארס מציפורני ידיו (חולין נג.); (ב) הא דאין לשין המצות אלא במים שלנו, והטעם לכמה ראשונים (עי' או"ח סי' תנ"ה בט"ז סק"א) לפי שבלילה החמה מהלכת תחת הארץ ולכן אז המעיינות רותחין (פסחים צד:); (ג) הא דמותר להרוג כינה בשבת משום שהכינה אינה פרה ורבה (שבת קז:). ואמר אדמו"ר זצ"ל שבאלו ובכיוצא באלו לעולם אין הדין משתנה אף שלכאורה הטעם אינו מובן לנו; אלא יש לאחוז בדין בשתי ידים בין לחומרא בין לקולא (ודלא כדברי הר"י למפרונטי ז"ל בפחד יצחק ערך צידה אסורה, שרצה להחמיר שלא להרוג כינה בשבת כיון שנתברר בזמנו בלי שום ספק שכינים פרים ורבים ע"י זכר ונקבה ככל שאר בעלי חיים; ע"ש). והטעם, אמר אדמו"ר זצ"ל כי את ההלכה ידעו חז"ל בקבלה מדורי דורות, וגם ידעו מן הנסיון, למשל, שדרוסת החתול עלולה יותר למות מאשר דרוסת הכלב, ושהמים הנשאבים מן המעינות בבוקר חמים יותר. אבל בענין ההסברים הטבעיים, לא ההסבר מחייב את הדין אלא להיפך, הדין מחייב הסבר, והטעם המוזכר בגמרא אינו הטעם היחידי האפשרי בענין, ואם לפעמים נתנו הסברים שהם לפי ידיעת הטבע שבימיהם חובה עלינו לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו לפי ידיעות הטבע שבימינו.

כך שמעתי מפי"ק זצ"ל; ועל פי יסוד זה ניתן לומר, למשל, שהארס שדברו בו חז"ל הוא חומר מרעיל הצבור בציפורני החתול מרקבון שיירי בשר מטרפיו הקודמים. ויש לציין שצפורני החתול שונות מצפורני כלב, כי צפורני החתול מורכבות משני חלקים וכשהחתול דורס על מנת לטרוף הוא פושט את הצפורן והיא נכנסת אל הבשר בעומק וכשהוא שולפה נשאר שם מן החומר המרעיל והוא מטריף. ופרטי הדין מתבארים בזה, דאיתא התם "אין דרוסה אלא ביד, לאפוקי רגל דלא, אין דרוסה אלא בצפורן, לאפוקי שן דלא, אין דרוסה אלא מדעת וכו'", ודוקא כשמכה בכעס (רש"י שם נב: ד"ה אבל), וכן "בהדי דשליף שדי זיהריה" (שם נג.). כל זה מבואר לפי מש"כ. – וכן במים שלנו, יש להסביר בקלות למה מים שלנו קרים יותר מאשר המים הנשאבים בבוקר מן המעיין, כי במשך הלילה האויר מתקרר מהר, ולכן המים שבכלים גם כן מתקררים, אבל הקרקע מתקרר לאט מחמת גודל החום שהצטבר בתוכו במשך היום, וממילא בבוקר מי מעיינות ששהו בתוך הקרקע עלולים להיות חמים יותר ממים ששהו בלילה באויר. – בענין הכינה ההסבר קצת יותר קשה, אבל הכלל ידוע שאין ההלכה מתחשבת אלא במה שמורגש לחושים, ולפי זה אולי ניתן לומר שמכיון שביצת הכינה היא קטנה מאד על שלא היה ניתן לראותה כלל בתקופת מתן תורה, אין ההלכה מתחשבת עמה כלל והכינה נחשבת כמתהווה מן החומר שהיא גדלה בו וניזונית ממנו, ולכן היא נחשבת לבריה פחותה ואין בה דין נטילת נשמה. וכעין זה ניתן להיאמר לגבי השרצים הגדלים בפירות, שהביצה שהטילה האם לתוך הפרי, שממנה נתהוו, אינה נראית כלל ונחשבת כאילו אינה במציאות, ולכן השרצים האלה נחשבים בהלכה כאילו נתהוו מן הפרי עצמו שגדלים בתוכו ומותרים באכילה כמו הפרי, כל זמן שלא שרצו על הארץ שלזה יש ריבוי מיוחד (סיפרא סוף שמיני עה"פ השרץ הרומש על הארץ). וכן כל כיוצא בזה. וגם אם לא נמצא טעם הגון, נאמין באמונה שלמה שהדין דין אמת ואל ה' נייחל שיאיר עינינו למצוא הסבר מתאים. – העורך. עכ"ל

I have seen fit to record here what I heard explicitly from [Rabbi Dessler] when he was asked about certain laws the reasons given for which [in the Talmud] do not accord with what the scientific investigation of recent generations has demonstrated to be the reality, and which may now be subject to the question the Gemara poses on several occasions – "But we see that it is not so!" We then discussed three examples: (1) the Gemara’s explanation (Chullin 53a) that halacha recognizes the treading of a cat, but not a dog, because a cat’s nails are venomous; (2) the explanation of numerous rishonim that we knead matzot only with water that has sat, drawn, overnight, because the sun travels beneath the earth at night and hence the springs heat up [hot water causing dough to rise more quickly]; (3) that it is permitted to kill a louse on Shabbat because lice do not procreate. [Rabbi Dessler] responded that in these cases and cases like them the law does not change, even though we seem not to understand the reason [for it]; rather, we should accept the law fully, whether it is a stringency or a leniency (unlike the view of Rabbi Yitzchak Lampronti in Pachad Yitzchak (“Tzeida Asura”), who wanted to be stringent and not kill lice on Shabbat since it had become clear beyond doubt in his time that reproduce sexually, like all other animals). The reason, [Rabbi Dessler] explained, is that Chazal knew the law by tradition from preceding generations, and knew [various facts too] from experience, ... and in the case of scientific explanations, it is not the scientific understanding that results in the law but, rather, the opposite – the law requires an explanation; the explanation presented in the Gemara is not the sole possible explanation, and if on occasion [Chazal] explained things according to the science of their days, it is our obligation to search for other explanations that can justify the law in a manner compatible with the scientific knowledge of our time. This is what I heard from his holy lips. [translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Aharon Feldman's essay "The Slifkin Affair – Issues and Perspectives", fn. 21.)