Rabbi Shamshon Raphael Hirsch

(1808-1888; Germany), in two letters written in 1876 to Rabbi Pinchos M.E. Wechsler, published in 1976 by Dr. Mordechai Breuer in the journal Hama'yan:

ר' שמשון רפאל הירש, אגרת לר' פנחס ווכסלר, סיון-תמוז תרל"ו (נדפס על ידי דר. מרדכי ברויאר בהמעין, 1976); ז"ל

ועוד כתב מכתנ"י, איך לנהוג עם התלמידים כשימצאו בדברי חז"ל דברים שאינם מסכימים עם חכמות החיצוניות הנהוגות בזמנינו, וכמדומה לי שמכתנ"י [התכוון] עם חכמות הטבעיות בפרט, אשר עלו בזמנינו עשר מעלות בסולם הידיעה בערכם לדורות הקדומים. ואם זה כונת מכתנ"י יש לפנינו דרך סלולה להציל רגלי התלמידים מאבני נגף, והיא לענ"ד דרך האמת. חדא, שלא למנוע התלמידים מהכנס בחדרי המדעים האלה, אדרבא, ללמדם דרכי לימודים האלה בדרך מספיק ומחכים, משום שרק ההמון שאינם יודעים ומבינים דרכי החכמות האלה מאמינים לכל הדברים אשר בהם מתפארים בני דורנו, כאילו נעשה דור דעה דור הזה, וכל טבע הדברים בשמים ובארץ נגלה לחכמי הזמן ומרום גבהות שיאם משפילים לראות על כל דורות עולם שהיו לפניהם. אכן היודע ומבין דרך הלמודים האלה הוא יודע ומבין שודאי התפארת הגדולה לחכמי הזמן בדברים הרבה המנוסים בנסיון והאמיתים במדה ומשקל ומנין, אשר נגלו לחוקרי הזמן והיו מכוסים לדורות שלפנינו. אכן כל השערות והבנינים אשר יבנו על יסוד ההקדמות האלה רובם אינם כי אם השערות מסופקות מאוד וכל יום ויום מוליד השערה אחרת, ומה שהיום ישבחו ויפארו כאלו היא האמת אשר אין לסור ממנה, כעת למחר הוא מסופק וניכר ביטולו, וכולן שונות זו מזו ואין להם יסוד נכון להשען עליהם. וכן יש דברים בספרי אומות קדמונים, אשר זה חמשים או מאה שנים כדברי שחוק ושקר נדמו לחכמי הדור, והיום הגיעו להבין כי קצת אמת נמצא בהם, ויש דברי חכמה שהיו ידועים לדורות הישנים ונאבדו מידיעת אחרונים. אם כן, אם נמצאו דברים בספרי הקדמונים המתנגד[ים] להשערות חכמי זמנינו, אין לגזור במהרה שהם שקר ועם אלה האמת היא וודאי.

אכן מה שנראה לענ"ד ההנהגה הראשית שצריך כל לומד דברי חז"ל לשית נגד עיניו הוא זה: חכמי דת האלקי' ומקבלי ומוסרי ומורי תורותיו חוקיו מצותיו ומשפטיו היו חז"ל, ולא חכמי הטבע, וההנדסה והתכונה והרפואה ביחוד, רק לפי הצריך להם לידיעת ושמירת ועשית התורה, ולא מצינו שנמסרו להם ידיעות האלה מסיני. וכמו היום הזה, כל מי שאין אחת מידיעות האלה אומנותו ביחוד, למשל בעל דת ודין לענין כולם, והמהנדס לענין טבע הדומם והצומח והחי והמבדבר, וכן התוכן, ומה גם אפי' חכם טבע הדומם לענין הצומח וכו', חכם טבע הצומח לענין השאר, כל אחד ואחד אין לבקש ממנו להיות חוקר האמת ויודע בדרישת נפשו אלא בשדה אומנותו ביחוד, וכל שאר המדעים די לו ותפארת למו אם ידע את אשר מורים חכמי המדעים בענינים האלה ונתקבל לאמת בזמנו ובדורו. ולא זה בלבד אלא אפי' במה שהוא אומנות חכם וחכם, אי אפשר לו וגם לא יבוקש ממנו שידע הכול ע"י חקירתו ונסיונו בעצמו, אלא רוב ידיעותיו נשענין על חקירת אחרים, ואם הם שגגו אין לתלות אשם בו, ודי לו ושבח ותפארת אם יש באמתחת חכמתו ל אשר מוסכם לאמת בזמנו ובמקומו ודורו, ואין חסרון כלל לגודל חכמתו אם בדור אחר ימצאו במקצת דבריו אשר האמין וקבל על הגדת וחקירת אחרים היו נשענים על קנה רצוץ. כן חז"ל בדברים וענינים האלה. גדוליהם ידעו כל החכמות והמדעים כפי אשר מוסכם היה בזמניהם לאמת, ועמדו בזה בשוה על במתי החכמה והמדע עם כל שאר גדולי החכמים באו"ה אשר חכמתם והגדתם נתקבלו למפורסמות בדורותם.

הגע בעצמך, אם למשל חכם כחכם הומבאלד היה בזמנם, אף הלך למרחקי הארץ לדרוש ולחקור על טבע הבריות, והיה מספר בתשובתו שנמצאו במדינה רחוקה מעבר לים דמות אדם הצומח מן הארץ, או נמצאו עכברים אשר נתהוו מעפר ועדין נראים עכברים חצים חי וחצים עודם עפר וכיוצא, ונתקבלו דברים אלה בקרב העולם לאמת, הנבקש מחז"ל שלא ידברו בחכמת התורה על דברים אלה, מה משפט בריות כאלה לענין או"ה וטומאה וטהרה, אם לא שמו לדרך פעמיהם ללכת למרחקים ולדרוש אם אמת שנמצא בריות כזה כפי המפורסם בעולם? ואם כפי ראות עינינו היום דברים האלה בדויים נחשבים, וכי הקולר תלוי בחז"ל אשר בזמניהם היה זה במוסכמות אצל חכמי הטבע? וכן היה באמת, דברים אלה נמצאו בספרי פליניוס, אשר חי בזמן החורבן ברומי ואסף וקבץ לתוך ספרי טבע הדברים אשר חבר כל אשר היה מפורסם ומקובל בזמנו בחכמת הטבע. וכל מי שקורא בב"ק באגדה: שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים, ימלא שחוק פיהו, ובפליניוס נמצאו דברים אלה מלה במלה, וז"ל: אומרים ששדרה של אדם לאחר שנים קצובים נתהפך לנחש, אלא שחז"ל נשתמשו בו לתלות בו דבר מוסר. וכן לענ"ד ברור, כל דבר המתמיה כזה שנמצא בדברי חז"ל כשנחקור ונדרוש נצמא שהיה כבר מפורסם ומקובל לאמת בקרב חכמים בזמנים הללו. ומצינו שחז"ל בעצמם ובכבודם שמו חכמת או"ה בדברים הטבעיים שוה בשוה עם חכמתם, ובשאלתם עם מי האמת בענין מה שנחלקו חכמי או"ה עם חכמתם לא סמכו על קבלה שהיתה בידם אלא על סברא. ולא עוד, אלא שנתנו כבוד לדעת חכמי או"ה לאמר שנראה דבריהם מדברינו, כמו בהלוך החמה ביום ובלילה בפ' מי שהיה בפסחים, שחכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי או"ה אומרים: ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, ואמר רבי: ונראה דבריהן מדברינו. וזה לענ"ד הוכחה ברורה למה שאמרנו. עכ"ל

You wrote further, asking how to proceed when students find among our sages' words things that do not coincide with modern secular scholarship – it seems to me you were referring especially to the natural sciences, which have ascended ten rungs up the ladder of knowledge compared to the early generations. If this was indeed your intention, then [the answer is that] there is before us a paved road that can save the feet of our students from harmful stones – and it is in my opinion the path of truth. First: We should not prevent our students from engaging in these sciences – on the contrary, [we should] teach them the methods of these disciplines in an adequate and enlightening way, because only the masses who do not know or understand the methods of these disciplines believe everything our generation boasts about – as if our generation has become a generation of knowledge to whose scholars all nature of heaven and earth has been revealed – and they, from the great heights to which they have risen, look down with condescension upon all preceding generations. One, however, who knows and understands the methods of these disciplines knows and understands that undoubtedly, great glory resides with modern-day scholars on account of the many things that have been tested via experiment and verified using quantitative measurements – things unknown to the generations before us and discovered by the researchers of our time. Nevertheless, most of the hypotheses and theories that they construct on the foundation of this preliminary work are merely highly tentative conjectures, and every day a new one appears; what is today extolled as if it be the undeniable truth will at the same time tomorrow be called into question and negated; each is different from the other, none with a solid foundation upon which to rest. There are also many statements in the ancient books which for the past fifty or one hundred years have seemed laughably false to the scholars of the generation, but which they have now come to realize have a grain of truth to them, there having been wisdom known to the ancients that was lost to later generations. Therefore, if we find statements in the ancient texts that contradict the hypotheses of modern scholars, one should not be overhasty to conclude that the former are false and the truth rests with the latter.

However, it seems to me that the guiding principle every student of our sages' words should bear in mind is that our sages were the scholars of the Godly religion and were the recipients, transmitters and teachers of God's guidance, ordinances, commandments and statutes; they were not especially natural scientists, geometers, astronomers or physicians except as it was necessary for their comprehension, observance and performance of the Torah – and we do not find that this knowledge was transmitted to them from Sinai. Nowadays, anyone whose occupation is not in one of these fields – such as a lawyer with respect to them all, or a geometer or astronomer with respect to the study of inanimate matter, plants, animals and people, or even a physical scientist with respect to biology, or a botanist with respect to the rest – one should not expect any one of them to conduct research or to be held responsible except in his own field; it is enough, it is indeed impressive, if in all other disciplines he simply knows what the scholars of those disciplines teach about them, and what has been accepted in his time as fact. Moreover, even in the field of one's own occupation, it is neither possible nor expected that one will know everything from his own personal investigation and experimentation; one relies for most of his knowledge on the investigations of others, and is not to blame if they have erred. It is sufficient – it is praiseworthy – if his storehouse of knowledge contains everything accepted as true in his time, his place and his generation; his sagacity is in no way diminished if in another generation it is determined that some of his statements, in making which he had believed and accepted the reports and investigations of others, were based on incorrect premises. So, too, our sages, in these matters and on these topics. The greatest of them knew all that was accepted as true in their time in all fields of wisdom and science; they were in this regard the intellectual and scientific equals of the rest of the world's sages whose wisdom and teachings were widely accepted in their time.

Consider: If, for example, a scholar like Humboldt had lived in their time, had travelled to the ends of the earth to seek out and investigate the nature of living beings, and had related upon his return that in a distant land across the sea existed a man-like creature that grows from the ground, or mice that come from the earth and can be observed while only half living being and still half earth [Dr. Breuer refers the reader to Sanhedrin 91a and Yerushalmi Kilayim 8:4—HWMNBN], or similar accounts; and if the world had accepted these reports as true, would we expect our sages not to speak about the wisdom of the Torah as it applied to these things – [e.g.,] the status of such beings with respect to religious prohibitions and ritual impurity – unless they had set their faces to the road and journeyed to far-flung places to verify whether there were truly such creatures as the world believed in? And if from our perspective today these claims appear false, does the fault lie with our sages in whose time they were agreed upon by the naturalists of the day? – This is indeed what happened. These statements are found in the works of Pliny, who lived in Rome at the time of the destruction [of the Second Temple] and who gathered and assembled in his nature books all the natural information that was widely known and accepted in his time. Anyone who reads in the aggada of Bava Kamma [16a], "A man's spine turns into a snake after seven years – this if he did not bow at 'Modim,'" will laugh heartily, but this appears word for word in Pliny: "It is said that a man's spine turns into a snake after a certain number of years;" only, our sages used this belief as a means of conveying a moral. In my humble opinion, this is clear: anything strange like this found in the statements of our sages will be found, when we research and investigate it, to have been already well-known and accepted as true among the scholars of those times. We find that our sages themselves in all their grandeur placed gentile natural wisdom on a par with their own, and that in questions of who was right regarding any issue that they disputed with the gentile sages, they relied not on any tradition they had received, but on reason. They even showed esteem for the views of the gentile sages, saying that [the gentiles'] views were more probably correct than their own, as is explicitly recorded in [Tractate] Pesachim [94b] regarding the sun's path during the day and at night: "The Jewish sages say, 'During the day the sun travels below the firmament and at night, above the firmament;' and the gentile sages say, 'By day, below the fimament, and at night, below the earth;' Rabbi [Yehuda the Prince] said, 'Their view appears more probable than our own.'" This, in my humble opinion, is a clear proof of what we have said. [translation by HWMNBN]

Note: One prominent Israeli rabbi has challenged the authenticity of these letters, on the grounds that the documents found were not in Rabbi Hirsch's handwriting and were not signed by him. Rabbi Natan Slifkin, on his website, has published the following response to that challenge:

On Thursday, November 11th, 2004, I spoke with Rabbi Dr. Mordechai Breuer, one of the greatest living experts on Rav Hirsch, who published the letters in HaMaayan. He told me that there is absolutely no doubt whatsoever that they were originally written by Rav Hirsch and copied by his family members. Furthermore, the letters were written as part of a correspondence with R' Hile Wechsler, whose letters have been published. R' Wechsler was clearly under the impression that he was corresponding, as he frequently did, with Rav Hirsch.