Rabbi Yaakov Alfandari

(c. 1620-1695; Turkey), Sefer Mutzal Mei’eish, addenda printed at the end of Rav Yosef (by Rabbi Yosef Katzabi), #1, p. 12:

ר' יעקב אלפאנדארי, ספר מוצל מאש, סימן א, דף יב (נדפס בסוף ספר רב יוסף (מאת הר' יוסף קצבי), ירושלים, תש"ל (הדפסה חדשה של קושטאנדינא, תצ"ו)); ז"ל

הסברא הרביעית היא סברת ר"ת שתירץ דב' שקיעות הן הא' משנסתלק כל גוף השמש מעל הארץ ונכנס בעובי הרקיע ועל זאת השקיעה אמרו בפסחים משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין ומשתשקע האומר בשבת ר"ל גמר השקיעה שמשם עד הלילה לא יש אלא תלתא רביעי מיל נמצא לפי זה ששיעור מהלך ג' מילין ורביע משתשקע החמה שהוא יום גמור אין לעשות מלאכה בע"ש בין לענין תינוק שנולד בו בפרק בין שנולד בע"ש או שנולד בשבת שמלין אותו לח' ימים ואחר זמן זה שיעור תלתא רביעי מיל הוא זמן בין השמשות ואח"כ הוי ודאי לילה. ולשיטה זו ניחא הא דסוגיין דתלמודא דעד צאת הכוכבים יממא הוא שאע"פ שג' רביעי מיל מקמי צאת הכוכבים קרינן ליה בין השמשות היינו מחמת ספק אולי הכוכבים הנראין באותו זמן הם מהכוכבים הבינוניים וניחא נמי מימרת שמואל כוכב א' יום ואינו הפך המוחש ונראית סברא נכונה. אמנם איכא למידק עלה טובא חדא שתירוץ ר"ת הוא מיוסד על יסוד שהשמש מהלך בלילה על כיפת הרקיע ולפי האמת אינו כן שהשמש מהלך למטה מן הקרקע ולדעת חכמי א"ה וא"כ אין כאן ב' שקיעות אלא שקיעה אחת. ואין זה קושיא שהרי ר"ת בא ליישב דל"ת דר"י אדר"י ובפסחים מבואר שסובר ר"י כסברת חכמי ישראל כדתניא התם רי"א עביו של רקיע א' מעשרה ביום וכן דעת רבא ומשמע דכולהו תנאי ואמו' הכי ס"ל וכן אמרו בירושלמי דברכות וא"כ לדידיה שפיר מחלק ר"ת שיש ב' שקיעות. וכי תימא לדידן דפשיטא לן בהפך מחמת המופתים איך יתכן החילוק איתא דלטעמיך מי ניחא מנ"ל לומר דג' חלקי מיל מקמי צאת הכוכבי' דהוי זמן בין השמשות. והר' מ"ך בפ"ג הבין שסוף שקיעה היינו כשעברה כל עובי הרקיע שכתב וז"ל ומשתשקע החמה דשבת שאין בינה ובין הלילה אלא שיעור ג' רביעי מיל היינו סוף השקיע' והוא אחר שגמרה החמה לשקוע ולעבור כל עובי הרקיע וכו'. וכן מבואר עוד בדבריו פי"א בב' מקומות. ואם היה דבר זה נכון היה קצת קושיא דה"מ למימר דהני ג' מילין ורביע שיש אחר שקיעת החמה מקרי יום לפי שהשמש עדין בחלון עובי הרקיע אבל משמתחיל לעלות על הכיפה נקרא בין השמשות ולפי האמת שאינו נכנס ברקיע היה לנו ליתן גבול א' משקיעה עד צאת הכו' ולקרות כל אותו זמן בין השמשות. אבל זה אין לו קיום שהרי מפורש שם שעביו של רקיע הוא אחד מעשרה ביום והם ד' מילין נמצא שכל המשך עודי הרקיע הוא שיעור ד' מילין ואם כן מנ"ל לר"י לחלק ולומר דג' מילין ורביע הוא יום ותלתא רביעי מיל הוא זמן בין השמשות אלא עכ"ל דקי"ל לר"י שאחר שקיעת החמה שיעור ג' מילין ורביע אינן יכולין להראות ג' כוכבים בינוניים ולפיכך הוא ודאי יום וג' חלקי מיל שאחר זה יש ספק בכוכבים הנראים בזה הזמן אם הם בינוניים או לא ולפיכך הוא בין השמשות. וכיון דהנך חילוקי מיגמר גמיר להו ולא מפיק להו מס' מחמת עביו של רקיע א"כ אע"פ שבמה שסבור ר"י שמהלך השמש בלילה על כיפת הרקיע אין נראה כן מ"מ הדין אמת במה שסובר שאינו ספק יום ספק לילה אלא דוקא ג' חלקי מיל בגמר שקיעת החמה שזה אין לו קשר במחלוקת אם החמה מהלכת תחת הרקיע או למעלה מן הרקיע והר' מהר"ם אלשקאר דחה דברי ר"ת מחמת זה יע"ש ולא כן אנכי עמדי. עכ"ל

The [opinion] of Rabbeinu Tam [that there are two “sunsets” – one when the sun enters the thickness of the sky, and the other when it exits the thickness, emerging fully above the covering of the sky] requires much investigation. In the first place, Rabbeinu Tam’s answer is founded upon the premise that the sun travels above the covering of the sky at night, but the reality is otherwise: the sun travels beneath the earth at night, as per the view of the gentile sages [in their dispute with the Jewish sages, Pesachim 94b]. There is, accordingly, only one sunset. But this is not problematic, for Rabbeinu Tam’s intent is to reconcile the apparently conflicting statements of Rabbi Yehuda, and in Pesachim it is made clear that Rabbi Yehuda follows the view of the Jewish sages ... as does Rava; it seems, indeed, that all the tannaim and amoraim held that view. So, too, do they say in the [Talmud] Yerushalmi, [tractate] Berachot. Thus according to Rabbi Yehuda, Rabbeinu Tam’s distinction [between the two sunsets] is valid. If you say, for us, to whom the opposite [i.e., that the sun travels beneath the earth at night] is obvious, [as it has been demonstrated], how can this distinction be valid? ... It must be that Rabbi Yehuda knew that three and a quarter mils after sunset, three medium-sized stars are not [yet] visible, and thus it is definitely still daytime; and that for three-quarters of a mil after that, it is questionable whether the stars by that time visible are medium-sized, and thus [that time period] is bein hashemashot [twilight]. Since he knows these distinctions from [tradition?] and not from the belief about the thickness of the sky, even though his belief that the sun travels above the covering of the sky by night does not seem correct, the law he propounds is true, ... for it is unrelated to the dispute regarding whether the sun travels below or above the sky. Maharam Alashkar rejected Rabbeinu Tam’s opinion on these grounds, but I disagree. [translation by HWMNBN]

(Reference from Rabbi Ovadia Yosef, Yabia Omer II, Orach Chaim 21:6.)