Rabbi Yosef Albo

(c. 1380-1444; Spain), Sefer Ha'ikarim:

i. Ma’amar 1, Chap. 2:

ר' יוסף אלבו, ספר העקרים, מאמר ראשון, פרק ב (פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תר"ץ); ז"ל

ומה שראוי שנאמר בזה ללמד זכות על חכמי ישראל המדברים בזה וכיוצא בו, הוא כי כל איש ישראל חייב להאמין שכל מה שבא בתורה הוא אמת גמור, ומי שכופר בשום דבר ממה שנמצא בתורה, עם היותו יודע שזהו דעת התורה, נקרא כופר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפרק חלק, שכל האומר כל התורה כולה מפי הגבורה חוץ מפסוק אחד שאמרו משה מעצמו, עליו נאמר כי דבר ה' בזה, והוא בכלל האומר אין תורה מן השמים. אבל מי שהוא מחזיק בתורת משה ומאמין בעקריה, וכשבא לחקור על זה מצד השכל והבנת הפסוקים הטהו העיון לומר שאחד מן העקרים הוא על דרך אחרת ולא כפי המובן בתחלת הדעת, או הטהו העיון להכחיש העקר ההוא להיותו חושב שאיננו דעת בריא תכריח התורה להאמינו, או יחשוב במה שהוא עקר שאיננו עקר ויאמין אותו כשאר האמונות שבאו בתורה שאינם עקרים, או יאמין אי זו אמונה בנס מנסי התורה להיותו חושב שאיננו מכחיש בזה שום אמונה מן האמונות שיחויב להאמין מצד התורה, אין זה כופר, אבל הוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם, אף על פי שהוא טועה בעיונו, והוא חוטא בשוגג וצריך כפרה.

וזהו דעת קצת חכמי ישראל הראשונים האומרים שהיה סדר זמנים קודם לכן, כאלו יאמרו שאין התורה מכרחת להאמין שהזמן מחודש. וכן רבי אליעזר הגדול במה שאמר בפרקיו שמים מהיכן נבראו והארץ מהיכן נבראת וכו'. כי אף אם יובנו דבריו כפי פשוטן וכמו שיראה מהן בתחלת הדעת, שדעתו לומר שאין העולם נברא יש מאין אלא יש מיש, כלומר מחומר ראשון קדום, אין תפיסה עליו בזה, כי כונתו לומר שאין מהכרח התורה להאמין החדוש יש מאין, אבל לא שיהיה דעתו להכחיש דבר ממה שבא בתורה חלילה. עכ"ל

It is proper, however, to say this in justification of those Jewish scholars who deal with this subject. Every Israelite is obliged to believe that everything that is found in the Torah is absolutely true, and any one who denies anything that is found in the Torah, knowing that it is the opinion of the Torah, is an unbeliever; as the Rabbis say in chapter “Helek,” that anyone who says, the whole Torah emanates from the divine Being except one verse, which Moses said on his own authority, is liable to the imputation charged in the biblical expression, “Because he hath despised the world of the Lord,” and is classed among those who deny the divine inspiration of the Torah. But a person who upholds the law of Moses and believes in its principles, but when he undertakes to investigate these matters with his reason and scrutinizes the texts, is misled by his speculation and interprets a given principle otherwise than it is taken to mean at first sight; or denies the principle because he thinks that it does not represent a sound theory which the Torah obliges us to believe; or erroneously denies that a given belief is a fundamental principle, which however he believes as he believes the other dogmas of the Torah which are not fundamental principles; or entertains a certain notion in relation to one of the miracles of the Torah because he thinks that he is not thereby denying any of the doctrines which it is obligatory upon us to believe by the authority of the Torah,—a person of this sort is not an unbeliever. He is classed with the sages and pious men of Israel, though he holds erroneous theories. His sin is due to error and requires atonement.

We find such opinions expressed by some of the ancient sages of Israel. Thus we find a statement that temporal sequence existed before creation. What the author of this opinion meant to say is that the Torah does not oblige us to believe that time was itself created. Similarly Rabbi Eliezer the Great, in Chapter three of his treatise, endeavors to name the material out of which the heavens and the earth were made. Now even if we should understand his words in their literal sense, as indicating, namely, that the world was not created out of nothing, but out of something, namely out of a primitive matter, we should have no reason for bringing a charge against him. For his idea is that the Torah does not oblige us to believe in creation ex nihilo. He has no intention to deny anything that is in the Torah, Heaven forbid!

[translation by Dr. Isaac Husik, Sefer Ha-`Ikkarim, Vol. I (Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1929), pp. 49-50]

(Reference from Rabbi J. David Bleich, With Perfect Faith, Introduction.)

ii. Ma’amar 4, Chap. 3, ppg. 1 (belongs to III-D-3):

ר' יוסף אלבו, ספר העקרים, מאמר רביעי, פרק ג, סעיף א (פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תש"ו); ז"ל

אחר שהתבאר לך היות בעלי החכמות חולקים זה עם זה בהנחותיהם, מעתה ראוי שנעשה בכל דבר שורש מן החוש, ולא נחוש לדברי כלן אלא למי שנמצא החוש מסכים עמו.

ואחר שהחוש מעיד כדברי התורני מהמצא טבע האפשר ומהגעת ההודעה מן ה[ק]ל בדברים פרטיים אישיים על ידי הנביאים ומן ההשגחה הפרטיית באישים מיוחדים, כמו שהיה זה באבות בכל עניניהם כפי הקבלה הנמשכת בידינו עד היום וביציאת מצרים ובאישים אחרים מיוחדים הכתובים בספרי הנביאים, לא נחוש למי שיכחיש זה, שלא נכחיש מה שנמצא בחוש בעבור עיון הפילוסוף, כמו שלא נחכיש היות הגלגל מתנועע תנועה סבובית על שני קטבים נחים אף על פי שהטבעי מצד עיונו יכחיש זה, שראוי שנעשה בכל דבר שורש מהנמצא בחוש אף על פי שלא יספיק השכל לדעת סבתו.

שהשכל לואה משתי פנים, אם שלא ישיג דברים רבים על אמתתם ואם שלא יספיק לדעת סבות כל הדברים ואפילו הדברים המושגים לחוש, שהרי התנועה היומית אי אפשר להכחיש מציאותה שהחוש מעיד עליה, ואי אפשר לשכל האנושי לשער תכונתה בשום צד, ... עכ"ל

Having shown that the exponents of the different sciences differ from one another in their assumptions, we must find for everything a basis in sense perception, and pay no regard to anybody's ideas, except where they are in agreement with sense data.

Now the senses testify, in agreement with the theologian, that the contigent exists; also that God communicates through the prophets knowledge concerning particular and individual things; also we know that God provides specially for particular individuals, witness the patriarchs in all their relations, according to the continuous tradition which has come down to us, the exodus from Egypt, and other special individuals mentioned in the books of the Prophets. Hence we pay no regard to those who deny these things. For we do not deny what we see with our senses despite the speculations of philosopher [sic], as we do not deny that a sphere revolves about two stationary poles, though the physicist according to his theory denies it. We must use the senses as a basis in everything, even though the reason is not able to know the cause thereof.

For the reason is imperfect in two respects. First, there are many things which the intellect cannot comprehend as they really are. And second, it cannot know the causes of all things, even of those things which are perceived by the senses. Thus, we can not deny the reality of the diurnal motion, since we see it with our senses. And yet the human mind can not understand its nature in any way.

[translation by Dr. Isaac Husik, Sefer Ha-`Ikkarim, Vol. IV, Part 1 (Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1946), pp. 12-13]

Ppg. 5 (beginning "Vesheyihiyeh"):

ר' יוסף אלבו, ספר העקרים, מאמר רביעי, פרק ג, סעיף ה (פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תש"ו); ז"ל

ושיהיה על צד הציור אי אפשר, להיות היסודות גופים מתים ולא יתנועעו על צד הציור כלל. ועל זה אמרו בגמרא לשמואל שאמר נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, ידע מר כוכבא דשביט, כלומר אם היה יודע סבת היות הכוכב בעל זנב או בעל השרשרת נמשך לתנועה היומית ולא לתנועת ירח, והשיב שלא היה יודע סבת זה שסבת זה נעלמת על דרך האמת אלא אם נאמר שהגלגל היומי למטה מגלגל הירח, ונצטרך לומר כן שיש לכל כוכב וכוכב מגלגל יומי למטה ממנו יניעהו התנועה היומית, כמו שהיה דעת הקדמונים קודם בטלמיו"ס, ואין השכל האנושי מספיק לדעת אמתת זה כמו שלא יספיק לדעת סבת התנועות השמימיות בענין שלא יחלוק על העיון הטבעי, ואפילו בדברים הטבעיים הארציים לא יספיק השכל האנושי לדעת סבותיהם, כמו משיכת המגניטס הברזל למה, ובעבור זה אין ראוי שנניח המושג בחוש ונכחיש אותו בעבור שלא נדע סבתו, ועל כן אין ראוי שנכחיש טבע האפשר המושג בחוש וידיעת השם יתברך המחוייבת מצד השכל בעבור שסכלנו סבת זה. ... עכ"ל

Nor can the [diurnal] motion be due to a concept, because the elements are dead bodies and do not move by way of representation at all. Hence when [the amora—HWMNBN] Samuel said (Berachot 58b), "The paths of the heavens are as clear to me as the paths of Nehardea," he was asked, "Do you know the comet?" That is, Do you know why the tailed or chain-star has the diurnal motion and not the motion of the moon? His answer was that he did not know. For the explanation is really unknown, unless we suppose that the diurnal sphere is below the lunar sphere. We should then have to assume that every planet has a diurnal mover below it which imparts to it the diurnal motion, as was the opinion of the ancients before Ptolemy. The human mind is not adequate to know this, any more than it is able to explain the cause of the heavenly motions without doing violence to the theories of physics. The human mind is not even able to explain the causes of natural things upon the earth, for example the magnet's attraction of iron. Therefore we must not ignore and deny that which we perceive with our senses merely because we do not know its cause.

[translation by Dr. Isaac Husik, Sefer Ha-`Ikkarim, Vol. IV, Part 1 (Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1946), pp. 17-18]