Rashbatz

(Tashbetz; R. Shimon ben Tzemach Duran; 1361-1444; Spain-Algeria), Magen Avot, Introduction (near the end): Rashbatz says that Chazal conceded to the gentile sages regarding a question of astronomy. In later paragraphs he discusses the weakness of human investigation when compared to prophetically derived knowledge; in those paragraphs his focus seems to be on the mainly theological and moral truths that the Jewish people have obtained from the Torah – not on the results of investigative natural science. (Creation ex nihilo is brought up in this context, but it is a matter that the Torah addresses explicitly, unlike most scientific questions.) He concludes with a (seemingly approving) reference to Rambam’s acceptance of creation ex nihilo – on the grounds that human inquiry had not in any way disproven it (implying that Rambam, and Rashbatz, would have accepted the eternality of the universe if science had proven it).

רשב"ץ, מגן אבות, הקדמת המחבר (קרוב לסופו) (ירושלים: מכון הכתב, תשס"ז); ז"ל

ואולי יחשדני שומע כי אני מכניס בתוך דברי קדושה דברי האומות, ואין עלי אשמה בזה, כי אין ראוי לחכם למנוע דברי האמת מפ[נ?]י אומרם יהיה מי שיהיה. וכבר אמרו [הובא בהקדמה לשמונה פרקים]: קבל האמת ממי שאמרו. ואין אנו סומכים על האיש ההוא, אלא על האמת שקבלנו ממנו ונתברר לנו שכן הוא. והנה, במשנה [אבות ד, כ] הוזכרו דברי אלישע אחר, ורבי מאיר למד ממנו. ועל זה סמכו [חגיגה טו:]: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" [משלי כב, ז] – 'לדעתם' לא נאמר אלא "לדעתי". והרב המורה ז"ל, לפי שהיה דורך אלו הדרכים פתח ספרו מורה הנבוכים בזה הפסוק, וכן בפתיחתו לפירוש אבות הקדים שמונה פרקים, יש בהם דברים לקוחים מעניני ספרי האומות, והתנצל בזה ההתנצלות הזאת. ובתלמוד פרק הזרוע [חולין קלד.] כשאמר רבי יוחנן: אל תקניטני, בלשון יחיד אני קורא (אותם) [אותה]. כלומר, ודבריו בטלים. שהשיב לו ריש לקיש: אל תשנה אותה אלא בלשון בן (טבא"ל) [טדאל], הא טעמא קאמר. כוונתו לומר, יהיה האומר שוטה אחד שהיה בזמנם ששמו בן (טבא"ל) [טדאל], כיון שדבריו דברי טעם ראוי לקבלם. והלא משה רבינו ע"ה כתב פרשת בלעם וספר איוב, והם מנביאי אומות העולם [עיין סוטה יא.], וקיבל עצת יתרו וכתבה בתורה, ודניאל וחביריו למדו חכמת כשדים. ובענין מזל קבוע וגלגל חוזר, הודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם [פסחים צד:]. ורבן גמליאל נשיא ישראל היה אומר לחביריו: נלך ונקבל פני פלוסוף חבירנו. כמו שהוא נזכר בפרקי דרך ארץ [רבה פ"ה]. וכבר אמרו [ברכות נח.]: הרואה חכמי האומות אומר: 'ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. ולא נאמר זה על חכמי הדתות, שאין זו חכמת השי"ת, אלא על חכמי המחקר האמיתי. ומה שאסרו לקרות הספרים החיצונים [סנהדרין צ.] וללמוד חכמת יונית [ב"ק פב: סוטה מט:], ואמרו [ברכות כח:]: מנעו בניכם מן ההגיון – אינו על חכמת הפילוסופים, כמו שאנו עתידים לפרש זה בפרק ב' ממסכת אבות [משנה יד] בע"ה.

ואחר התנצלותי זאת אשלים כוונתי, ה' יגמור בעדי. וקראתי שם זה הספר "מגן אבות" לפי שהתחלתו אמונת אבות וסופו פירוש מסכת אבות. וקודם שאתחיל במה שכוונתי לבארו, אקדים הקדמה אחת והיא זאת: ידוע הוא כי חכמי המחקר חקרו באלו העניינים כאשר השיג שכלם, ובקצתם השיגו האמת ובקצתם נטו מהאמת במחקרם, ובקצתם נתבלבל שכלם ולא השיגו מהם רק ספיקות. וראוי לכל בעל תורה שלא יקבל מהם רק האמת ולא יטעה במחקרים במה שנטו מהאמת לחלוק בו על התורה ויחשוב כי הם עמדו על האמת ח"ו, כי גם הם לא נטו בזה מהאמת, כי אם אנוסים במחקרם, לא נתכוונו בזה לחלוק על האמת, וקרה להם זה לפי שלא בא להם מדע נבואיי כמו שבא לאנשי התורה. וכבר אמר סקרא"ט, כמו שזכר אלפראב"י בספר "המופת" ון' רש"ד בספר "החוש והמוחש", וכן נמצא בספר כוזר [מאמר ד' י"ג, ומאמר ה' י"ד], אמר: העם חכמתכם זאת האל[ק]ית איני מכחיש, אך אני אומר שאיני יודעה, אבל אני חכם בחכמה אנושית. וארסט"ו היה מצוה לשמוע את כל דברי התורה דרך קבלה, וליסר הבאים לתת טעם לאזהרותיה ומצותיה, ולגעור במי שמלאו לבו להקשות עליה. ואמר אפלטו"ן: אנחנו נלאים מלהבין דברי התורות, אבל נבין מעט ונסכל הרבה. וכן אמר, שנכנס על אחד מהמתעסקים בחכמת האל[ק]ית מבני ישראל ו[לא ] ראה ממנו בתחלת עניינו דבר גדול, וכשנכנס עמו בעומק אל[ק]ותו והתאחדו בשכל הפועל, ראה דבר שהבהיל אותו, והיתה תכליתו שיבין מקצת מה שידבר וידע, כי זה למעלה ממדרגת בני האדם.

ואמרו בואלה שמות רבה [ל, יב], כי כשנתגייר (דוד"ו) [עקילס] אמר לו הקיסר [דודו]: למה נתגיירת לאומה שפלה? אמר לו: הקטון שבהם יודע יותר מהגדול שבאומות, כי הוא יודע מה בנברא ביום א' וביום ב' וכו'. והיה בזמן ארסט"ו. ואמר אבי חמד, כי מה שקצרו השכלים האנושיים להשיגו, מחוייב הוא שנשוב בו אל התורות. וכתב על-זה המאמר בן רשד, שזה אמת. וביאר, שהידיעה המגעת מפני הנבואה, אמנם בזה משלמת לידיעת השכל, כי כל אשר לקח ממנו השכל הקנהו ה[ק]ל לאדם מפני הנבואה. וביאר עוד, כי לאות השכל הוא על שני פנים: אם לאות במוחלט, שאינו בטבע השכל להשיגו במה שהוא שכל. ולכן אמר שצדק [הוא] מה שאומרים האנשים: שלשכלים גבול, יעמדו אצלו לא יעברוהו. ואם לאות כפי טבע המשיגים, אם מפני שרש היצירה אם לענין קרה מחוץ ולהעדר לימוד וידיעת הנבואה חננתהו לכל אלה החלקים. וכן אמרו רז"ל כי יש לשכל האנושי גבול, בבראשית רבה [ו, ח] [על] פסוק [בראשית א, יד] "יהי מאורות" – אמר על מהלך המאורות שהוא קשה במאד מאד, ואי אפשר לבריה לעמוד עליו. וכן אבי חמד בספר "מאזני העיונים" אמר בסגולת הנפש הפלוסופית: כי ההקשים המדעיים הם תכסיסים [אשר] שמו אותם בעלי הבריאה השלמה סידור והישרה לבעלי הבריאה החסרה, וכשיתכן לאדם שיהיה לו המדע בשרש מולדו לא יצטרך לאותם הקשים, וימצא העניינים השכליים כאילו הם מצויירים בנפשו. וכמו שאנחנו נמצא בבריאת האנושית בריה חסרה בתכלית החסרון קרובה לבריאת הבהמות, כן בלא ספק יש בהם בריאה בתכלית השלמות קרובה לבריאת המלאכים, וזאת הבריה לא תצטרך אל הישרת ההקשים השכליים כמו שלא יצטרכו המלאכים, אבל יספיק להם במעט רמז והערה מעוטה, ויהיה השי"ת המשלים זאת הבריאה, כדי שינהיג העולם באמצעותה. עכ"ל.

ואם חכמי אומות העולם הראשונים ואחרונים הכניעו חקירתם אל ההנחה התורנית, כל-שכן עדת ישראל שהם חייבים להאמין אמונה שלמה מה שחננם השי"ת בתורתו הקדושה האמתית. ועל כן סמך הרמב"ם ז"ל [מו"נ ח"ב פט"ז] בהכרע החידוש על הקדמות מפני הנחת התורה, כיון שהחוקרים נתחבטו בזה והעלו בידם חרס הנשבר. עכ"ל

Perhaps he who hears that I incorporate statements of gentiles into holy matters will suspect me [of impropriety]. I bear no guilt because of this; for it is improper for a sage to withhold a statement of truth on account of its author, regardless of the author’s identity. It has already been said (quoted in the Introduction to Shemona Perakim), “Accept the truth from whoever says it.” We rely not on that man, but on the truth which we have received from him and which we have verified is, indeed, correct. Now, the Mishna (Avot 4:20) mentions statements of [the heretic] Elisha Acher [ben Avuya], and Rabbi Meir learned from him. They relied on this (Chagiga 15b): “‘Incline your ear and hear the words of the wise, and set your heart to know me’ (Proverbs 22:7): It says not ‘to know them,’ but ‘to know me’.” [Rambam], since he was following this course, opened his book The Guide for the Perplexed with this verse; and similarly his introduction to his commentary on Avot includes eight prefatory chapters which contain things taken from gentile books, which he defended on these grounds. In the Talmud ... (Chullin 134a), when Rabbi Yochanan said, “Do not annoy me; I quote it as a lone opinion,” i.e., and it is invalid, Reish Lakish responded to him, “Teach it in the name of Ben Tadal [for all I care]; he supplies a justification [for what he says].” His meaning is that even if the author were a fool alive in their times named Ben Tadal, it would be appropriate to accept his statement, since it was backed with a justification. Did not Moshe our rabbi write the Parasha of Bilam and the Book of Job – and they were gentile prophets? And he accepted the advice of Yitro and wrote it in the Torah; and Daniel and his colleagues studied the wisdom of the Chaldeans. And regarding the stars being fixed and the sphere rotating, the sages of Israel conceded to the gentile sages (Pesachim 94b). And Rabban Gamliel, Prince of Israel, would say to his colleagues, “Let us go greet our colleague the philosopher,” as it is recorded in Derech Eretz [Rabbah, chapter 5]. They have already said (Berachot 58a), “One who sees a gentile sage recites, ‘Blessed is he who has given of his wisdom to flesh and blood.’” This was not said regarding scholars of religion – for this is not divine wisdom – but regarding the scholars in investigative disciplines that render truth. The prohibition to read “outside” books (Sanhedrin 90a) and to study Greek wisdom (Bava Kamma 82b, Sotah 49b)... – this does not refer to the study of philosophy, as we will explain in Chapter 2 of Tractate Avot (14), God willing.

... Before I start with what I intend to explain, I will make one prefatory statement, thus: It is known that the scholars of inquiry investigated these matters to the extent that their intellects were able to grasp them, and that they grasped the truth of some of them, while regarding others they deviated from the truth in their inquiries, and regarding still others they became intellectually confused and obtained only doubt. It is proper for any Torah individual to accept from them only the truth, and not to err in investigations in which they strayed from the truth and disputed the Torah, and think that they located the truth, God forbid. For they, too, did not stray from the truth intentionally, rather they were compelled by their inquiries, without intending to dispute the truth; this happened to them because no prophetic knowledge came to them as it came to the men of the Torah. Socrates has already said ... and it is also found in the Kuzari (4:13 and 5:14): “I do not dispute your divine wisdom; I do not know it, but I am a sage in human wisdom.” Aristotle would ordain that people listen to all of the words of the Torah from tradition, and test comers by having them give reasons for its prohibitions and commandments, and chastise one with the gall to question it. Plato said, “We lack the power to understand the Torot, but we will understand a little and err much.” And he said that when one of the Jewish students of God’s wisdom came, he initially saw nothing great about him, but when he delved into the depths of his Godliness and his unity with the Active Intellect, he saw something that amazed him, and he made it his purpose to understand some of what he said and knew, for it was beyond the level of ordinary mortals.

... Abu Hamed said that what the human intellect cannot grasp, we must return to the Torot [to understand]. And Averroes wrote about this statement, that it is the truth....

Now if the early and modern gentile sages subordinated their inquiries to the assumption of the Torah, all the more so should the congregation of Israel, who are obligated to believe fully the holy Torah with which God has graced them. Upon this did Rambam rely (The Guide for the Perplexed, 2:16) in deciding in favour of creation ex nihilo rather than the eternality of the universe, since the inquirers struggled with this question and came up with nothing of value.

[Translation by DES.]

(Reference from Rabbi Menachem Mendel Kasher, Kav Hata’arich Hayisraeli, 2:8 (p. 21).)