Sedei Chemed

(Rabbi Chaim Chizkiya Halevi Medini; 1833-1904; Palestine-Turkey-Crimea-Palestine), Ma'arechet Hamem, klal 164:

שדי חמד (ר' חיים חזקיה הלוי מדיני), מערכת המ"ם, כלל קסד (ווארשא: ר' שמשון ובנו ר' יצחק סובאלסקי; צולם ונדפס מחדש – ירושלים: פינת הספר, תשנ"ח; כרך ה); ז"ל

מחלוקת במציאות לומר דפליגי אם היה כן או לא אי אפשר רבינו התוספת יום טוב בריש פרק הבונה (בד"ה רבן שמעון) וכן כתב בפרק המצניע משנה ד' (בד"ה רבי יאודה אומר) וכיוצא לזה כתב בשלישי דמסכת פאה משנה ב' (ד"ה המנמר) דאי אפשר לומר דפליגי במציאות גם הרב תוספות חדשים בפרק קמא דנדה משנה ד' הצריך עיון במה שנראה דר' מאיר וחכמים פליגי במציאות עיין שם ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' ל"ד לא הסכים למה שפירש הרב השואל פלוגתא דר' ישמעאל ורבנן משום דלפי פירושו יהיה מחלוקת במציאות ובחידושי הרשב"א לחולין בפרק גיד הנשה גבי פלוגתא דאם יש בגידין בנותן טעם הוקשה לו היכי פליגי במילתא דאפשר לברר וכלומר דלא שייך פלוגתא במציאות ופירש דלכולי עלמא לית בהו טעם הנרגש שאפשר לברר על ידי טעימה ומאן דסבירא ליה דיש בו בנותן טעם היינו טעם קלוש ומאן דסבירא ליה אין בגידין בנותן טעם אפילו טעם קלוש ליכא וכעץ בעלמא הוא וכלומר דדבר זה אי אפשר לברר ופליגי בסברא בעלמא מר מסתברא ליה הכי ומר מסתברא ליה הכי וכיוצא לזה ראיתי בחידושי הר"ן בריש פרק אלו טריפות (הובאו דבריו בקונטרס דבק שלמה והוא הגהות על חידושי הר"ן לעבודה זרה שנדפסו חדש ממש עיין שם בדף א' ע"ב) גבי פלוגתא דטרפה חיה או אינה חיה שהקשה איך נחלקו חכמי ישראל בדבר שאפשר לעמוד עליו שישהו את הטריפה י"ב חדש לראות אם חיה או לא ותירץ שכבר שיהו מהן ולא היו מתקימות ואפילו הכי מי שהיה אומר טריפה חיה מדרך קבלתו או מדרך חכמתו לא היה חוזר בו שהיה יכול לומר במקרה מתה ולא שהחולי גרם לה:

ומרן המשנה למלך בשני מהלכות אישות הלכה ט"ז (בד"ה הכלל העולה) תמה איך נחלקו שני גדולי עולם רש"י והרמב"ם מן הקצה אל הקצה במציאות וכו' ועיין להגאון חתם סופר בחלק א"ח סי' קנ"ד (ד"ה והמל"מ) שכתב לישב דלא פליגי במציאות ומרן חיד"א במחזיק ברכה ריש סי' תקפ"ו הביא מה שתמה הגאון מוהרמב"ח ביום תרועה בפרק ראוהו בית דין גבי ופיו מצופה זהב דמוקי לה בגמרא דבשל מקדש קאמר אמאי השמיט הרמב"ם דבר זה וניחא ליה דהרמב"ם סובר דהא דפיו מצופה זהב אתי כר' יוסי דמכשיר בקרן פרה וליכא משום קטיגור נעשה סניגור כיון דהוא מבחוץ והלכה כרבנן דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי וכתב על דבריו דקשה לומר שיהיה מחלוקת במציאות איך היה במקדש ויתכן דהגאון מוהרמב"ח לא חשיב לכי האי גוונא מחלוקת במציאות דסובר דמחלוקת במציאות דדחיקא לן היינו דוקא בדבר שיש בידינו לעמוד ולברר אם כדברי מר או כדברי החולק דבכי האי ודאי קשה היכי פליגי במידי דאפשר לברר כההיא דאמרינן בירושלמי בשלישי דתרומות הלכה א' תני בשם ר' יוסי אין לך מר בקישות אלא תוכו וכו' ר' בנימין בר לוי בעי דבר שאפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקים עליו וכו' בתמיה וכי אין אנו יכולין לנסות אם החיצון מר הוא או לא והאיך שייך לומר שחלוקים הם בדבר זה (כן פירש הגאון פני משה שם) אבל במה שהיה בזמן הקודם ואין בידינו לברר הדבר יתכן שיהיו חלוקים וכל אחד יאמר כפי מה שקבל מרבותיו ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר ובשיורי ברכה א"ח סי' תצ"ג סוף אות ב' תמה על מה שמרן הבית יוסף כתב שלא נהגו רוב העולם להסתפר בראש חדש איר ואילו הרדב"ז דפוס ויניצייא סי' תרפ"ז כתב דרוב העולם נוהגים להסתפר והוא מחלוקת במציאות והגאון כתב סופר בא"ח סי' קכ"ב אות ב' גבי פלוגתא דתנאי ר' מאיר ור' יוסי בבריתא שהובאה בפסחים דף מ"א ומסקנת הש"ס בפרק כיצד מברכין דף ל"ח ע"ב דטעמא דר' יוסי משום דבעי טעם מצה וליכא וכתב שם הרשב"א בחידושיו דודאי ר' מאיר נמי סובר דבעי טעם מצה אלא דר' מאיר סובר דאין בישול מבטל טעם ור"י סובר דמבטל טעם אבל במרור כולהו מודו דמבטל הבישול את טעם המרור הביא על זה שהפני יהושע בברכות רחוקים בעיניו דברי הרשב"א והנכון אתו דדחוק ורחוק שיפלגו במציאות שאפשר לברר ולעמוד עליו ומר ניהו (הכתב סופר) כתב להמתיק דבריו על דרך שכתב הרשב"א בההיא דגידין אם יש בהם טעם הנז"ל דגם ר' מאיר סבירא ליה דבישול מבטל הטעם אלא דאינו מבטל טעם מצה לגמרי רק שאינו נרגש לכל וקשה לעמוד על טעמו ור"י סבירא ליה דמבטל טעם מצה לגמרי ואין בו טעם מצה כלל ודבר זה אי אפשר ולכל הפחות בקושי לעמוד עליו ועוד כתב סברא דנפשיה דפליגי אם טעם קלוש גם שנרגש מיקרי טעם או לא וכי האי גוונא מצינו לענין נותן טעם בר נותן טעם דנרגש ופליגי אי טעם קלוש כזה בעצמיותו טעם האוסר הוא או לא ועיין ריטב"א שם וכן צריך לומר בפלוגתא דריחא מילתא דנרגש לכולי עלמא ופליגי אי דבר קלוש כזה אסור או לא ומובן ביותר לפי המתקתינו דברי הרשב"א או מה שכתבנו לעצמינו בפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר מן האמור דדוקא בדבר שיש בידינו לברר הוא דאמרינן דלא יתכן דפליגי במציאות ובההיא דפיו מצופה זהב יש לומר דהרב מוהרמב"ח סבירא ליה דאי אפשר לברר אם היה במקדש או לא ופליגי ר' יוסי ורבנן לפי טעמייהו ועיין בהרמב"ם בחמישי מהלכות חמץ הלכה י"ג שנחלקו הרמב"ם והראב"ד בפירוש בצק החרש דלהרמב"ם אם משמיע קול כשמכין עליו כבר החמיץ וכו' והראב"ד כתב בהיפך שכשהעיסה מצה קולה צלול כשאדם מכה עליה וכו' עיין שם ואין זה מחלוקת במציאות שאי אפשר לברר דבר זה רק פליגי בסברא ועיין בתוספת יום טוב בפרק אלו עוברין משנה ב' שהביא פלוגתיהו בשתיקה ומובן שסובר שאין זו מחלוקת במציאות ומה שכתבתי במערכת האל"ף כלל ע"ז דקשה לומר דפליגי באם אשה מתעברת מביאה ראשונה או לא דהוי מחלוקת במציאות נראה דאין זה מן הקושי דהא ודאי בקושי גדול הוא דאפשר לעמוד על ברור הדבר כמובן ויתכן שגם לברר מנהג רוב העולם הוא קשה המציאות ולכן בההיא דתספורת בראש חדש איר לא חשיב מחלוקת במציאות דלמר שמיע ליה דבמקומות רבים ממושבות בני ישראל נוהגים כן וחשיב לה רוב העולם ולמר בהיפך ועין בשדי חמד במערכת הבי"ת כלל י"ב (בד"ה גם מה שכתב המשנה למלך) ועיין במה שכתבתי במערכת הכ"ף כלל קכ"ט (בד"ה אלא דבעיקר) ושם לפי הנראה אינו קשה כל כך לברר ולכן שייך לומר שם דהוי מחלוקת במציאות ובההיא דריש פרק הבונה גם כן חשיב אפשר לברר מה שהיו עושים במשכן ממה שאנו רואים שעושים עתה האומנים כמו שכתב בתוספת יום טוב ולכן לא ניחא למימר דבהא פליגי והשגתי עתה (תרס"ד ספר יד אליהו החדש להגאון אבד"ק קאליש) נראיתי בחלק הכללים ד' יו"ד אות ה' שכתב מחלוקת במציאות עיין תוספות בתרא ד' קמ"ג ד"ה אין לך מר דאמר שם בירושלמי דפליגי שם במציאות בעיקר הבדיקה אי הוי מר או לא וכי האי גוונא איתא בירושלמי פסחים גבי פלוגתא דר' יוחנן בן נורי ורבנן באורז אי בא לידי חימוץ גמור או לידי סרחון דבעיקר בדיקתא פליגי עכ"ל ובהורמנותיה דמר אומר אני דמאי דמשמע ליה דהתם המציאות פליגי במחילת כבודו אין הדבר כן שהרי על מאי דבעי דבי רב מן בר לוי איך אפשר שיחלקו חכמים בדבר שאפשר לעמוד עליו כמו שהבאתי למעלה (בד"ה ומרן המשנה) שסיים אלא על עיקר בדיקתה חלוקים ופירש הרב פני משה דלתנא קמא אחר שעבר יום צריך לבדוק אם נתקלקלו וכשבודק הפנימי והוא מר אין לו לתרום אף מן החיצון ור' יוסי פליג דכל שלא בדק החיצון אנו אומרים דרק הפנימי הוא מר וכו' אלו תורף דב"ק עיין שם שמתבאר דאין זו מחלוקת במציאות אלא בדין ומה שרמז לדברי הירושלמי בפסחים וכו' הוא בפרק כל שעה הלכה ד' ומשם נראה ודאי דפליגי במציאות שאחר שעמדו על המבחן באורז אם מחמיץ או לא מר אמר דמחמיץ ומר אמר דאינו מחמיץ ונמצא דלא נפלאת היא למימר הכי וצריך עיון: עכ"ל

Our master Chida (beginning of siman 586 of Machazik Beracha) quotes the great sage Moharambach [as saying that tannaim disputed how the mitzva of shofar was performed in the Temple]; and [Chida] says regarding [Moharambach's] words that it is difficult to accept that there would be a dispute over fact ("machloket bimtziut") [between Talmudic authorities] as to how something was done in the Temple. But it could be that the great sage Moharambach does not consider such a dispute to be [an instance of the classical] "dispute over fact," for he holds that the sort of dispute over fact that we find problematic is only a dispute in which it is possible to clarify and establish which of the two views is correct. In such a case it is certainly difficult to understand how they could be disputing the matter, given that it can be resolved – as per the passage in the Yerushalmi (Terumot 4:1): "The only bitter part of a cucumber is its interior. ... Rabbi Binyamin bar Levi asked, 'Would sages dispute a matter that one can resolve?'" [I.e.,] can we not test to see whether the exterior is bitter or not? How could it be that [sages] dispute this? (This is the explanation of the great sage Pnei Moshe ad loc.) But as to what happened in a previous era, which we have no [independent] means of determining, it is indeed plausible that [sages] would disagree, each one stating the information he had received from his teacher. ...

Regarding the tannaic dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yose in a baraita quoted on Pesachim 41, and the Talmud's conclusion in Chapter Keitzad Mevarchin ([Berachot] 38b) that Rabbi Yose's reason is that he requires the taste of matza to be present, and it is not, the Rashba writes (at Berachot 38b) in his novellae that Rabbi Meir certainly also holds that the taste of matza is required; but Rabbi Meir holds that cooking [matza] does not destroy its taste, whereas Rabbi Yose holds that it does; although everyone agrees that cooking destroys the taste of the maror. Regarding this statement of Rashba, the great sage Ketav Sofer (Orach Chaim 122:2) quotes the Pnei Yehoshua (to Berachot), who considers his own explanation to be correct, and who finds the Rashba's view unlikely, because it is difficult and far-fetched [to say that] the sages would be disputing a question of fact that could be investigated and resolved.... He himself – the Ketav Sofer – writes an apologia on behalf of the Rashba by using the approach the Rashba employs regarding the issue of [whether] sinews have taste (Chullin, Chapter Gid Hanasheh), and says that [according to the Rashba] Rabbi Meir holds that cooking destroys taste, but that it does not destroy the taste of the matza completely – rather, only to the extent that it cannot be sensed by everyone, and is difficult to detect. Rabbi Yose [in contrast] holds that cooking destroys the taste of the matza completely, so that none of it remains. [He then advances his own original explanation of the Talmudic passage, and offers his explanation of the Rashba and his own original explanation as two valid ways of understanding the passage.]

The aforegoing clarifies that it is implausible that the sages disputed a matter of fact only when that fact could be arrived at through investigation....

Regarding my statement in Ma'arechet Ha'aleph, klal 77, that it is difficult to accept that [the sages] would have disputed whether a woman can conceive from her first intercourse, because that would be a dispute over fact – this would actually not appear difficult to accept, for it is certainly very difficult to determine the truth of the matter, for obvious reasons....

The Yerushalmi (Pesachim, Chapter Kol Sha'a [9]:4) states, regarding a dispute between Rabbi Yochanan ben Nuri and the rabbis about whether rice [dough] rises properly or merely begins to deteriorate, that they argue about the actual investigation of the matter. ... Here, [the sages] seem clearly to be disputing over fact: for after they completed their testing of whether rice rises or not, one said it rises, and the other said it does not. It thus turns out that it is not so far-fetched to say [that there is a dispute over fact]; and this requires investigation. [translation by HWMNBN]